שנת 2021 הביאה עימה הישגים כבירים במאבק להבראת מפרץ חיפה. היא החלה בעיצומה של עבודת ועדת המנכ"לים לבחינת עתיד מטרופולין חיפה, אותה הובילה המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, המשיכה בנשיאת נטל הדרמות סביב (בעיקר מצד המנכ"ל החדש של רשות מקרקעי ישראל וחונטת אגף תקציבים), שברה שיאים בפרסום המלצות הוועדה לסגירת התעשייה הפטרוכימית במפרץ בתוך עשור, עם הערה, כי בעבודה מאומצת ניתן עוד קודם לכן, ומסתיימת כביכול רגע לפני הגשת תוכנית מתאר חדשה למפרץ. עם זאת, בחודשים האחרונים, לא הרבה קרה, ואנחנו די תקועים.
הוקמה ממשלה חדשה, פינוי המפעלים המזהמים מצוי בקווי היסוד שלה, כוחות חדשים וסביבתיים נכנסו לכנסת ואף הוקמה שדולה להבראת מפרץ חיפה. במקביל, כוחות ותיקים הגיעו לקדמת במת קבלת ההחלטות כשרים, שלא לומר שרות, ודווקא מהן כמעט דממה בנושא. לא קודמו כל מהלכים אופרטיביים ואפילו מהתקציב שסוף-סוף עבר, אנחנו נעדרים. לא הוקצו 2.5 מיליון שקלים מסכנים להקמת מינהלת כפי שהמליצו המנכ"לים להנעה ולתכלול האירוע.
בגזרה הלוקאלית, ראש עיריית חיפה, שחתמה בפברואר השנה על אמנה מקבילה להסכם פריז, העוסקת בהפחתת פליטות גזי חממה ובחינת החלטות מתוך נקודת מבט סביבתית תוך התחייבות לשמירה וטיפוח משאבי הטבע הייחודיים, עידוד מגוון ביולוגי ועוד, הפתיעה כשהפגינה התנהלות הפוכה במהלך השנה כשלא התנגדה לתוכנית עורף הנמל של נמלי ישראל, שקודמה ללא תסקיר השפעה על הסביבה ובחינת חלופות לשטחי פארק מורד הקישון בעלי הערכים האקולוגיים הנדירים, לא פעלה לקידום תכנון חדש לסביבת נחל סעדיה ועצירת הפגיעה בו (בשני המקרים הדבר יתרום להרחבת אי החום העירוני ולהצפות), ביטלה את פרויקט שיתוף הרכבים החשמליים "קאר טו-גו", ומנגד תמכה בהקמת מרינה גדולה בחוף בת גלים ופעלה להרחבת שדה התעופה החיפאי, וכפועל יוצא, להרחבת הפליטות והזיהום ולהעמדת התוכנית החדשה למפרץ בסכנה עקב מגבלות פיתוח חדשות.
זאת כשבזן המשיכה לפעול בשגרת תקלות, שוב נשרפו מתקנים, שוב כדורי אש עצומים בשמי המפרץ, שוב לפידים מעשנים, שוב הוצאו צווים מינהליים על גרימת זיהום אוויר קשה ובלתי סביר, שוב חריגות בבנזן וריכוזים אקוטיים סביב המתחם, וכבכל שנה, שוב מאיישים את המקום הראשון במדד המפעלים בעלי ההשפעה הסביבתית השלילית הגדולה ביותר כששלושת מפעלי הקבוצה בעשירייה הראשונה ובתי הזיקוק במקום הראשון.
רוצים להישאר מעודכנים?
נמלי ישראל, מצידה, המשיכה בקידום תוכניות מגלומניות לכיסוי שטחים פתוחים ונדירים בקרבת נחל הקישון במכולות ,ואירועי זיהום משמעותיים קרו בשטחה וזלגו לגדות הנחל.
כך שבינתיים, למרות ההצהרות, ההבטחות ושלל הסיסמאות של נבחרי הציבור, עדיין לא רואים שינוי בפועל. עדיין סובלים מריכוז גבוה של פליטות מזהמים, עדיין מצויים בסכנה ביטחונית ובטיחותית, עדיין חווים גם את התדרדרותו הכלכלית של המטרופולין, וכל יום שחולף ללא התקדמות מעכב את האפשרות לסגירת התעשייה המזהמת ויישום תוכנית החזון החדש לפיתוח האזור.
נחמות קטנות נמצאות באישור שהתקבל רק לאחרונה למינהור מסילת הרכבת בחיפה והסרת החיץ בין העיר וקו החוף שלה, בהרחבת שירות המטרונית לרשויות נוספות, כשכמחציתן אמורות להיות חשמליות, בתפקיד האקטיבי שלוקח איגוד ערים להגנת הסביבה חיפה בקידום מיזמי אנרגיות מתחדשות ברשויות החברות בו, בפיקוח על התעשייה ובקידום תכנית המתאר החדשה למפרץ ובפעילות רשות נחל הקישון הנלחמת לשמירה על הנחל מול נמלי ישראל ולפיתוחו של פארק משמעותי באזור טבע נדיר זה בלב המטרופולין.
אנחנו, פעילי הסביבה, נמשיך ללחוץ ולדחוף את העגלה לשלב הבא של עיגון המלצות ועדת המנכ"לים בהחלטת ממשלה מסודרת לסגירת הפטרוכימיה ולקידום פעולות בשטח, כבר בשנה הבאה עלינו לטובה. אנחנו צריכים אתכם איתנו, אקטיביסטים ונוכחים. אין לנו את הפריבילגיה למסמס את התכנית לעתיד חדש, בריא ומקיים לכמיליון תושבי המטרופולין. זה הזמן להפגין נוכחות גבוהה מול מקבלי ההחלטות, זה הזמן לדרוש מהם את קיום ההבטחות. הצטרפו אלינו.
- רוית שטוסל היא מרכזת קהילת "מנקים את מפרץ חיפה"
