כל קמפיין חברתי מוצלח מבקש להיות גראסרוטס, כלומר יוזמה חברתית שמתחילה וצומחת מהשטח, תנועה שמגיעה מלמטה, דהיינו צמיחה ספונטנית וטבעית של קבוצת אנשים המתפתחת למחאת המונים ויוצרת שינוי אמיתי ומהותי בשיח הציבורי. מפלגת הגמלאים עשתה את זה בבחירות 2006, דפני ליף עשתה את זה ב־2011 ומאבק האמוניה עשה את זה השבוע.
המנדט הבריטי יצר הלכה למעשה את סוגיית מפרץ חיפה המתועש, לרבות המפגעים הסביבתיים שבו. ממשלות ישראל לדורותיהן, מקום המדינה ועד העת הזו, הנציחו מציאות מזוהמת שרבים מאיתנו, כולל הח”מ, נולדו לתוכה.
במשך עשרות שנים סובלים תושבי חיפה והסביבה מסכנה קיומית המרחפת מעל ראשיהם. המאבק הארוך והעיקש שניהלה עיריית חיפה ביחד עם המחאה החברתית של התושבים, של ארגוני הסביבה ושל עמותת צלול הצליחה לייצר את השינוי המיוחל כאשר שילב כוחות. כבר יותר מעשור שעיריית חיפה מנהלת מאבק לסגירת מערך האמוניה במפרץ, שבמהלכו עברנו לא פחות מחמש ערכאות משפטיות. ברובן הושבנו ריקם. השופטת ג'אדה בסול סימנה נקודת מפנה כשהחליטה לראשונה, בצעד אמיץ, להוציא צו סגירה למיכל האמוניה.
מאז חלפו עשרות שעות של דיונים, ערעורים ושאר תחבולות משפטיות מבית היוצר של חיפה כימיקלים. למזלנו הרב יש שופטים בירושלים. פסק הדין של בית המשפט העליון לא מותיר מקום לספק – חיפה כימיקלים מחויבת לריקונו הסופי של מיכל האמוניה עד 31 ביולי 2017. לא הועילו הלחצים ועבודת הלוביסטים של חיפה כימיקלים, שכללו איומים והפחדות במשבר שיתחולל במשק, בקריסה של התעשייה ובבתי חולים מושבתים – המיכל ייסגר.
על אף שפסק הדין הוא מוחלט וסופי נדמה כי המאבק לא הגיע לסיומו. משרד האוצר כינס את משרדי הממשלה והציע להעמיד אונייה במפרץ, במרחק של כארבעה ק"מ מהחוף, שתזרים אמוניה במקשר ימי. זו החלטה תמוהה במיוחד לנוכח דוח המומחים, ובהם זוכה פרס נובל פרופ’ דן שכטמן ופרופ’ אהוד קינן, שקבעו מפורשות כי אונייה מסוכנת אף יותר מהמיכל.
בשנים האחרונות ראינו את המדינה מעבירה מרכז לוגיסטיקה ענק של רכבת ישראל עד ללוד, ראינו אותה גם מפנה בקלות את חוות המיכלים מגלילות, ראינו אותה אפילו מפנה יישובים שלמים על תושביהם. כשהמדינה רוצה המדינה יכולה. זו שעתה של המדינה לסיים את סאגת האמוניה המחדלית, הפרושה על פני כמעט שלושה עשורים. שלושה עשורים של סחבת, של גרירת רגליים ושל הפקרות.
נכונו לנו עוד אתגרים רבים ומורכבים כמו התנגדותנו הנחרצת להרחבת בז”ן, סילוק מיכלי הדלק של תש”ן הסמוכים לבתיהם של תושבי קרית חיים ועוד. כדי שאלה יצליחו יש לזכור שמחאות שצומחות מלמטה, כמו זו, מצליחות – מחאות שמשלבות רשות מקומית, תושבים וארגוני סביבה. בחיפה ובסביבתה יודעים היום כי איכות חייהם של התושבים עומדת בראש סדר היום הציבורי, כי לא נסכים להתקיים כחצר האחורית של מדינת ישראל כהמשך לקולוניאליזם הבריטי, וכי נפקח על כל המזהמים הסביבתיים באשר הם ונילחם בהם.
אני קורא לתעשיינים, לבעלי ההון וליזמים לחבור לעיריית חיפה ולתושבי חיפה ביצירת כלכלה בת קיימא ובריאה יותר.
הכותב הוא מנכ"ל עיריית חיפה
