בימים אלה ראה אור דוח פני החברה לשנת 2017 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר התמקד הפעם במצב אוכלוסיית המבוגרים בני ה־55 ומעלה בישראל. אוכלוסייה זו מהווה 20 אחוז מכלל החברה הישראלית ונאמדת ביותר ממיליון וחצי תושבים. בשנת 2040 צפוי מספרם להכפיל את עצמו ולעמוד על שלושה מיליון. ממצאי הדוח מצביעים אמנם על עלייה בשיעור התעסוקה של בני 55 ומעלה – 40.5 אחוז מהם עבדו נכון לשנת 2015 – אך עם זאת, שיעור הסיכון לעוני בקרב בני 65 ומעלה בישראל גבוה מזה שבמדינות האיחוד האירופי. נתון אחר מראה כי בני 55 ומעלה חווים בדידות לעתים קרובות יותר בהשוואה לבני 54-20.
המשמעות של הדוח הזה לתושבי חיפה והאזור היא רבה במיוחד, מכיוון שבאזור הצפון בכלל ובחיפה בפרט יש ריכוז גדול של בני 55 ומעלה. בחיפה הם מהווים 25 אחוז מהאוכלוסייה, ובעוד שבאזור המרכז יש ריכוזים של אוכלוסייה צעירה יותר, בחיפה ובקריות, כך לפי נתוני הלמ”ס, ממוצע הגיל הגבוה חל על כל האזור.
כמי שעומדת בראש ארגון המעסיק מאות עובדים, שרבים מהם הם בני 55 ומעלה, בכל הדרגים, הנתונים מספרים סיפור קשה. עולה מהם כי למעשה 60 אחוז מבני ה־55 ומעלה כלל אינם מועסקים. אצל רבים לא מדובר בבחירה או בפרישה מוקדמת אלא באבטלה כפויה – נגזרת ישירה של שוק העבודה העכשווי אשר מעדיף צעירים. חוויית הבדידות המוזכרת בדוח קשורה קשר ישיר למצב התעסוקה – ככל שעולמו של האדם מצטמצם וככל שנעלמים מעגלי עשייה מחייו, הסיכון לתחושת בדידות גובר.
התהייה העומדת בבסיס הנתונים שמציג הדוח היא מהותית. מדוע זה כך, בעצם? למה מעדיף שוק העבודה העכשווי צעירים? מדוע אין מערערים על הנחות הבסיס שמאחורי המגמות הברורות? לגבי העדפת הצעירים קל לכאורה לענות: הם נתפשים כעובדים גמישים, לומדים מהר, זולים יותר, מעודכנים וזמינים כביכול למעסיק למשך שנים רבות. מועמדים בני 55 ומעלה נתפשים כלא רלוונטיים, לא מעודכנים ולא בקיאים בניואנסים ובצרכים העכשוויים של תחומם המקצועי. חובה עלינו, המעסיקים, לבדוק הנחות בסיסיות אלה.
התדמית הזו של בני ה־55 של היום שונה לחלוטין מהמציאות. תוחלת החיים, כידוע, עולה בהתמדה, איכות החיים משתפרת, המודעות לתזונה ולפעילות גופנית היא עצומה, ולא בכדי נטבע המשפט העממי שלפיו “גיל 40 הוא ה־30 החדש”. בני 50 ו־60 כיום נדרשים למשל להבנה טכנולוגית שבלעדיה הם לא יסתדרו בשום תחום בחיים. אם נשמר הרצף התעסוקתי מתבטלות גם טענות בדבר חוסר עדכון. עובד בן 55 מביא עמו נכסים נגזרי גיל – ראייה רחבה, ניסיון, מחויבות למקום העבודה, יציבות שהופכת לנדירה בעולם עבודה תזזיתי, שבו מחליפים מקום עבודה מדי שלוש-ארבע שנים, וגם פניות גדולה יותר, בהנחה שפרק גידול הילדים נמצא כבר מאחוריו.
הנחות בסיס שגויות נטבעו בעבר כלפי מגזרים אחרים בעולם העבודה – נשים, חברים בקהילה הגאה ועוד. השורה התחתונה היא שיש לתת הזדמנות הוגנת לכל המגזרים ולבחון כל מועמד לגופו. לא כל אשה צעירה תישאב כל כולה לתקופה ממושכת של היריונות ומעונות. לא כל עובד מבוגר מצויד בידע שפג תוקפו. היום ידוע שגיוון הוא רכיב מפתח להצלחתו של כל ארגון. תמהיל של עובדים ממגזרים שונים ומגילאים שונים מייצר חשיבה יצירתית ורחבה, גישה ייחודית לפתרון אתגרים והפריה הדדית של חוזקות. ניסיון חיים מול חשיבה רעננה, ראייה רחבה מול יצירתיות.
הכותבת היא מנכ”לית שילה, עמותה לפיתוח שירותים לאזרח הוותיק בחיפה
