אין למשטרת ישראל הצדקה לפגוע בציבור רחב של נהגים כאשר לכל כביש יש את הכללים שלו. אחד מהמדדים הנפוצים ביותר ל”ביצוע עבירות” הוא מצלמות המהירות האוטומטיות. אלה מכוונות בישראל ככלל לפעולה במהירות שהיא בקמ”ש ה־11 ומעלה מן המותר. כך למשל, בכביש שבו מותרת נסיעה במהירות של 50 קמ”ש תופעל המצלמה כאשר הרכב ייסע במהירות של 61 קמ”ש ומעלה, ובכביש שבו מותרת מהירות נסיעה של 110 קמ”ש תופעל המצלמה במהירות של 121 קמ”ש ומעלה. לשוטר שיוריד אתכם מהכביש זה יהיה הגיוני, אך מבחינת המחוקק, ההתייחסות אל ביצוע עבירת מהירות היא שונה כאשר מדובר בשטח בנוי או בשטח בין עירוני.
בעקבות תאונות רבות בכבישי מנהרות הכרמל הציבה המדינה מצלמות מהירות במטרה לרסן נהגים שנוסעים במהירויות גבוהות. התאונות במנהרות הן בדרך כלל תאונות קשות משום שהתשתיות בהן אינן “סלחניות”. לא אחת ראינו כיצד קירות הבטון שהוצבו לאורך כל המנהרות קרסו על כלי רכב באופן שהביא להחמרת הפגיעה.
במקרה של תאונה עם נפגעים יש לעתים קושי רב לחלץ נוסעים בשל חסימת המנהרה – דבר שעלול להחמיר את תוצאות התאונה. חשוב לציין כי מאז שהוצבו המצלמות נתפסו אלפי נהגים אשר הובאו לדין בגין מהירויות גבוהות, ובכך נוצרה הרתעה משמעותית והורדה ברף התאונות הקשות הקטלניות.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז מה הבעיה? המצלמות כוונו גם למהירויות הנמוכות שהן בהחלט פחות מסכנות ואינן מהוות את הסיבה לתאונות. כך יוצא שהמדינה, בדרך לכוונה הטובה שהיא מניעת תאונות, גורפת לכיסה מיליוני שקלים. נהגים רבים שלא סיכנו באמת ונסעו במהירויות הגבוליות מעל המהירות המותרת מקבלים הרשעות מיותרות שיהיו רשומות להם לכל ימי חייהם. הם גם צוברים נקודות ברישיון הנהיגה, ולכך יש השלכות קשות על קיומו של רישיון הנהיגה שלהם.
כיצד ראוי לכוון את מצלמות המהירות? על פי חוק, מהירות מעל המותרת בדרך עירונית מעל 30 קמ”ש ובדרך בין עירונית מעל 40 קמ”ש הן מהירויות מסכנות. על כן ראוי לכוון את המצלמות לסף אכיפה ברמה זו. כך המדינה תשיג את המטרות העיקריות שהן מניעת תאונות ושמירה על חיי האדם.
ומה עם אמינות המצלמות? לאחרונה מתנהל בבית המשפט דיון עקרוני בעניין אמינותן של המצלמות ובשאלה אם הן עומדות בדרישות התקן הישראלי. חשוב להבהיר כי נכון להיום אין עדיין הכרעה בעניין.
* הכותב הוא עורך דין ממשרד מוטאי, מצגר, גרבאוי. הוא בעל תואר שני במשפטים ואיש משטרה בעברו
