בני הערובה של חיפה כימיקלים

זכויות עובדים, איכות סביבה ובטיחות אינן צריכות לעמוד בסתירה. את המסר המורכב הזה ואת המאבק המורכב הזה מובילים בימים אלה עובדי חיפה כימיקלים צפון.
עובדי המפעל מאוגדים בכוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי מאז ראשית 2011. במהלך תקופה זאת הם ניהלו מאבק איתנים נגד הנהלת החברה על השוואת תנאים בין דור א’ ל דור ב’, שכלל את השביתה הארוכה ביותר בתולדות התעשייה הישראלית – מ־1 במאי 2011 עד נובמבר 2011.

המאבק הוכתר בהצלחה והביא להסכם קיבוצי משופר, אך כאשר אתה עובד בחברה עסקית בעלת הנהלה קשוחה כמו חיפה כימיקלים אי אפשר לנוח על זרי הדפנה. העובדים במפעל ניצבים יום יום מול האתגר של פרנסה מצד אחד (ולא קל למצוא פרנסה סבירה באיזור חיפה), ושמירה על בטיחותם ועל בריאותם מצד שני.

מפעל כימי מטבעו יש בו סכנות בטיחותיות ובריאותיות, ושכר, בטיחות ובריאות – כל אלה עולים כסף. ומה שעולה כסף עלול לצמצם רווחים, גם אם אלו בשגרה רווחים נאים ביותר. מיכל האמוניה במפרץ חיפה הוא הדרך שבאמצעותה ייבאה עד היום חיפה כימיקלים את האמוניה הדרושה לה כחומר גלם, הן במפעל הצפוני בחיפה והן במפעל הדרומי ליד דימונה.

מהאמוניה, בשילוב עם אשלג ממפעלי ים המלח, מייצרים בחיפה כימיקלים דשנים איכותיים אשר חיוניים לחלק גדול מייצור המזון בעולם. מדובר במוצר מבוקש שהרווח עליו הוא אדיר תודות לתפוקה הגבוהה מאוד פר עובד בחיפה כימיקלים. אלא שהחברה הרווחית הזאת, שהיתה שייכת פעם למדינה, הופרטה לפני כ־30 שנה. המדינה עודנה בעלת השפעה רבה על המפעל, אשר תלוי באישורים שונים שהיא נותנת, אבל הרווח הוא לגמרי פרטי.

ומה קורה כאשר המדינה מגיעה למסקנה שמיכל האמוניה מסוכן, שיש לסגור אותו? ומה קורה כאשר על חיפה כימיקלים להביא אמוניה בדרכים אחרות, יקרות יותר, אם כי עדיין כאלה שיכולות להותיר לחברה רווחים נאים? העובדים הופכים לבני ערובה, פרנסתם מאוימת, ואיתם גם הפרנסה של שאר בני 1,500 המשפחות שייפגעו באופן מיידי אם ייפסק הייצור ויפסיקו לשלם משכורות.

ההחלטה על יישום חלופות למיכל אינה בידי העובדים אלא בידי הממשלה והנהלת החברה. מול זה מתמודדים העובדים והוועד. לצד דאגתם לבריאות ולבטיחות התושבים שהעובדים הם חלק מהם (רוב עובדי המפעל גרים בחיפה ובקריות), העובדים חרדים לפרנסתם. הם יודעים שבוויכוח בין החברה שרוצה להרוויח כמה שיותר לממשלה על שיקוליה הפוליטיים הם נמצאים בסוף התור. שיקולים ציניים, סחבת, אוזלת יד ותאוות רווח של גורמים שאינם הם דוחקים אותם לפינה.

ההפגנות בשבועות האחרונים הן ראשית התגובה של העובדים. אני מקווה שהממשלה וההנהלה יבינו שהעובדים וארגון העובדים שלהם לא יוותרו, שאיש לא ייוותר נקי אם פרנסתם של עובדי חיפה כימיקלים תמשיך להיות מאוימת. לכן על הנהלת החברה ועל הממשלה להגיע לפתרון מוסכם, ומהר.

הכותב הוא מזכיר ארגוני בכוח לעובדים