בטורי הקודם ביקשתי למתוח ביקורת על השיח הפוליטי הציבורי המקובל בישראל, אשר מקדש את הנושאים הלאומיים-כלליים שעל סדר היום ומקטין מאוד את הסוגיות המקומיות והאזוריות שמטרידות בעיקר את התושבים שחיים מחוץ למרכז הארץ.
השיח הוא שיח לאומי וכללי, טענתי, מכיוון ששיטת הבחירות מעודדת את השיח הזה. כל מפלגה, תהא תפישת עולמה אשר תהא, ממקמת את עצמה במקום כלשהו לאורך הציר המרכזי של ימין-שמאל, ומרגע זה פונה לקהל בוחרים גדול ככל האפשר כדי למקסם את הישגה בבחירות.
את המחיר משלמים כמובן תושבי הפריפריה, והם משלמים אותו פעמיים. בפעם הראשונה בייצוג חסר של נציגיהם בכנסת ובממשלה, בפעם השנייה (והיא המשמעותית יותר) בהיעדרן של סוגיות הרות גורל שמעסיקות חלקים נרחבים מתושבי הפריפריה מסדר היום המרכזי של ישראל. למשל ענייני הסביבה ומפרץ חיפה.
אף שאין עדיין לדעת מי ייטול על עצמו בממשלה ובכנסת הבאות את מושכות ניהול המאבק הציבורי למען הבראת המפרץ, עובדה מצערת אחת כבר ברורה – שניים מטובי הלוחמים הסביבתיים שידעה כנסת ישראל מאז ומעולם לא יהיו שם.
רוצים להישאר מעודכנים?
דב חנין, איש סיעת חד”ש, ככל הנראה גדול הלוחמים שידעה כנסת ישראל מעולם למען בריאות הסביבה והתושבים, הודיע בראשית השנה כי לא יתמודד עוד על מקום ברשימה המשותפת לכנסת. אף שכל פעילותו הפרלמנטרית היתה מספסלי האופוזיציה, הוא הוכיח כי בעזרת מאבק נחוש אפשר לחולל שינויים עצומים ביחסה של המדינה כלפי מזהמי סביבה ולקבוע תקנות סביבה מעודכנות.
הנה רק קמצוץ מהחוקים שחנין הוביל לחקיקתם: חוק המזהם משלם, חוק אוויר נקי, חוק האכיפה הסביבתית, חוק צמצום זיהום האוויר מתחבורה, חוק השקיפות הסביבתית, חוק התייעלות אנרגיה במבני ציבור והחוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות.
חנין לא הסתפק רק בחקיקת חוקים סביבתיים, וכיו”ר ועדת הסביבה והבריאות בשתי קדנציות הוא פיקח פיקוח הדוק על התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה.
השנייה היא יעל כהן פארן, חברת התנועה של ציפי לבני שהודיעה השבוע כי לא תתמודד לכנסת בשל החשש שלא תעבור את אחוז החסימה. כהן פארן היא חברת כנסת צעירה מאוד במונחים פרלמנטריים. זוהי בסך הכל הכהונה הראשונה שלה (ולפי שעה מסתמן שגם האחרונה), אך בפרק זמן של שלוש שנים היא לחמה ללא פשרות וללא לאות למען הבראתו של מפרץ חיפה וסילוק המפעלים המזהמים. כהן פארן נכנסה לספר ההיסטוריה של תולדות ימי הכנסת בשל הישג ראשוני שלא רבים יודעים עליו – היא הנציגה הראשונה של התנועה הירוקה שנכנסת לכנסת ישראל.
השבוע חתמו מאות פעילי סביבה על עצומה הקוראת ליו”ר מפלגת העבודה אבי גבאי לעשות מעשה ולשריין עבורה את המקום העשירי ברשימת מפלגת העבודה לכנסת. עד כדי כך הם מעריכים את פועלה ואת תרומתה למאבק הסביבתי החשוב. היעדרם של שני אלה הוא מכה כואבת לייצוג של האינטרסים של הפריפריה, שאין מי שיילחם את מלחמתה. נכון, פה ושם מגייסים ראשי המפלגות נציגים מהדרום ומהצפון ולפעמים גם איזה סביבתן תועה, אך ככלל אין בשורות של ממש במישור זה כנסת אחרי כנסת, שנה אחרי שנה. גם השנה, כנראה, נמשיך לחפש.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
