התחלתי לקבל השבוע הודעות טקסט שונות מאשר בדרך כלל. לפי ההודעות מסתבר שבני גנץ הוא איש ימין, מקים ההתנחלויות וחסיד של הרב קוק. מובן שאלה שטויות, אבל תהיתי מי טורח/יטרח בכלל לשלוח לי כאלה דברים?
לפני כמה ימים הגיע אס.אם.אס נוסף – “אבי גבאי מתחייב למנוע את הרחבת התעשיות המזהמות במפרץ חיפה”. זה כבר היה חמוד ממש. הוא יודע מה מדליק אותי, גבאי. דבר אלי מלוכלך, אבי, דבר אלי בזיהום סביבתי וניטור מזהמים. אבל לא באמת נדלקתי. בפוליטיקה, כמו ביחסי מין, לא חשוב מה אומרים, אלא איך ובעיקר מתי. מסתבר שלמפלגת העבודה יש מלשינון – מערכת פילוח שמאפשרת לסמן מאוכזבי מפלגה, מתלבטים ומתחרטים. הלחץ בסקרים נותן את אותותיו. מישהו השתנקר שאני מאוכזב.
בשנה וחצי האחרונות גם אני מסמס לכל חברי הכנסת – אני וכל פעילי הסביבה. אלפי אס.אם.אסים לפני כל דיון בכנסת או בוועדת הסביבה או בהפגנה. תודות למשה כחלון זה חינם. וגם לגבאי אני מסמס, למה לא? הוא נבחר (גם) בזכותי. הייתי פעיל של גבאי בבחירות – מודה ועוזב ירוחם. אפילו פתחנו ביחד את וואלה! חדשות ביום הפריימריז – נשבע בגוגל. חשבתי שגבאי אשכרה יטה אוזן לשטח שלו, לשטח של המפלגה. אבל גבאי לא ממש רצה להקשיב. מהר מאוד הוא אימץ לעצמו אג’נדת מרכז מבולבלת, הסביר שכל יהודי מאמין באלוהים ובעיקר התעלם מבעיית בתי הזיקוק. ואני? מסמס לו. “יש הפגנה ועתירה לבז”ן, נשמח להתייחסות”, “יש דיון בכנסת. נשמח להגעה”. שום מענה.
רוצים להישאר מעודכנים?
איפה אחריות אישית כמי שהיה השר להגנת הסביבה? אין אחריות. התנערות מוחלטת מהסוגיה החשובה ביותר לחיים של מיליון אזרחים במפרץ חיפה. לגבאי זה לא מזיז. בינתיים מפלגת כולנו מתגייסת, יהדות התורה מטה אוזן, יש עתיד זורמת, הבית היהודי מקשיב בחלקו ונרתם. וגבאי? כלום. בגזרת גבאי נרשמה תגובה לקונית: “יעל כהן פארן מרכזת את הנושא”. מביש ומאכזב. כהן פארן, אגב, עסקה בסוגיה הרבה לפני הפוליטיקה.
והנה, פתאום מתחילים להילחם עלי. מאוחר, גבאי. קצת מתרסקים בסקרים, ואתה מדבר אלי כמו שאני אוהב? זה לא אמין. ואני כנראה לא היחיד שלא משתכנע. פחות מ־100 איש טרחו להגיע לכנס הבחירות של מפלגת העבודה בחיפה – הוכחה שכנראה לעקביות, לערכים ולאמינות יש עדיין מקום בעיר. אם אתה רוצה באמת לשכנע שאכפת לך מבריאות תושבי המפרץ, תגיע לסיור ולחוג בית בנושא, תשקיע בנו קצת זמן. שני משפטים ושריון של כהן פארן במקום לא ריאלי לא עושים עלי רושם.
ואם מדברים על עקביות ועל אמינות, מה תגידו על ליהי שחר ברמן שנכנסה לרשימת 18 האקטיבסטיות המובילות של עיתון "גלובס"? שווה להוריד את הכובע בפני מי שמובילה עם צוות מסייע של פעילים מסורים את ההתנגדות להמשך הזיהום הסביבתי בחיפה וריכזה את תא מגמה ירוקה במשך שנתיים. זה לא סקסי, זה לא מעניין ואפילו משעמם מאוד, המאבק הסביבתי הזה, אבל עשייה עקבית, איטית ומסורה – כך יוצרים שינוי במציאות. כך סוגרים את בז”ן. וגבאי? לא תודה, התפללתי בבוקר. ביום שאחרי הבחירות, קצת לפני שליפת הסכינים, כשישאלו במפלגה “איפה טעינו?”, לכו לגבאי. אולי יהיו לו תשובות.
הכותב הוא פעיל בארגוני איכות הסביבה
אוהב לחרבן
שלום