הבחירות הכלליות לכנסת עמדו בסימן זהותו של ראש הממשלה הבא. הרבה ערכים ואידאולוגיה לא היו בקמפיינים השונים של המפלגות, בעיקר לא בשתי המפלגות הגדולות, אבל כעת, כשאבק המערכה שקע והעלונים והשלטים נאספו, הגיע הזמן להציב לממשלה העתידית כמה קווים חיוניים שעליה לאמץ ואשר נוגעים ישירות לרמה המקומית.
סביבה ותעשייה: העשור החולף היה עשור אבוד בכל הנוגע ליחסה של המדינה לסוגיות סביבה ותעשייה מזהמת. כן, כמה חוקים חשובים נחקקו והאכיפה נעשתה נוכחת יותר וחמורה יותר, אבל ככלל, הדיסקט השמרני – זה שרואה בתעשייה בכלל ובתעשייה הכבדה בפרט משאב כלכלי חיוני – לא הוחלף לפי שעה בתפישה שלפיה חיים בריאים וסביבה בריאה מייצרים כלכלה ועתיד. מערכת הבחירות האחרונה היתה אולי הראשונה בהיסטוריה שלנו שבה סוגיית הגנת הסביבה תפסה מקום של כבוד בקרב כמה מפלגות – אמנם לא כנושא מוביל ובטח שלא מרכזי, אבל בכל זאת, נושא. יש לקוות ולייחל לכך שהממשלה הבאה תקדם אותו משמעותית ותוביל תפישה ממשלתית חדשה לחלוטין לגבי תעשייה לא מזהמת, קיימות ומעבר הדרגתי לאנרגיות מתחדשות. כשברקע תוכניתה של רמ”י לעתיד מפרץ חיפה ודוח מקינזי, מיותר לציין שחיפה תהיה הראשונה להודות לממשלה אם זו תאמץ את שני המסמכים ההיסטוריים הללו ותפעל ליישומם.
תחבורה ציבורית: דוח מבקר המדינה האחרון בנושא תחבורה ציבורית היווה תשובה ניצחת לכל מצדדי מדיניות ממשלות ישראל בעשור החולף בנושא תחבורה. יש צורך בהול בשינוי מוחלט בתפישה התחבורתית במדינה. מדיניות קירוב הפריפריה למרכז באמצעות כבישים מהירים ומסילות רכבת אינה מוכיחה את עצמה. העומס ברכבות הוא בלתי נסבל ובלתי הולם למדינה מערבית שמתקדמת במאה ה־21; השיבושים בתנועת הרכבות אינם מאפשרים הסתמכות על רכבת כעל כלי תחבורה אמין; והממשלה מעודדת צריכה של מכוניות פרטיות, ולפיכך העומס בכבישים הוא הגבוה בעולם המערבי והמחיר הכלכלי והסביבתי הוא נורא. הממשלה החדשה תהיה חייבת לאמץ את המדיניות הרווחת במדינות העולם המתקדמות בנוגע לתחבורה ציבורית – עידוד ממשי, אקטיבי, של מעבר מנסיעה ברכב פרטי לתחבורה ציבורית, וזאת באמצעות רישות המדינה בקווי תחבורה ציבורית להסעת המונים במגוון שיטות: אוטובוסים, BRT, רכבות קלות, רכבות תחתיות, חשמליות ורכבות כבדות המופעלות בגז ובחשמל. חיפה צריכה לקבל את חלקה בהיותה המטרופולין הצפוני היחיד אשר משרת אוכלוסייה כבת מיליון תושבים ואף יותר.
רוצים להישאר מעודכנים?
תיירות: בשנתיים האחרונות, למרבה השמחה, גילו התיירים את ישראל. שנת 2018 היתה שנת השיא בתיירות הנכנסת עם לא פחות מארבעה מיליון תיירים. הגידול בתיירות הוא מרשים, אך גם מעט מטעה. בשל הירידה בתעריפי הטיסות בעולם וריבוי אפשרויות הלינה המוזלות ובשל הפיכת התיירות למשאב הכלכלי הגדל ביותר בעולם, חייבים לקחת בעירבון מוגבל את המספרים המרשימים. ממשלת ישראל פעלה רבות לשיפור תדמיתה של ישראל ולעידוד הפיכתן של תל אביב וירושלים ליעדים אטרקטיביים לחופשות עירוניות קצרות. הכלכלה הישראלית מרוויחה המון מתיירות נכנסת, אבל עיקר הרווח הוא בשיפור תדמיתה של ישראל וכן בשיפור תרבותה של הארץ – הצורך לארח תיירים רבים ולייצר אצלם תחושת שביעות רצון מחייב את התיירנים ואת נותני השירותים בישראל ללמוד, פשוטו כמשמעו, לתת שירות. גם בנקודה זאת מצבה של חיפה רחוק מלהיות משביע רצון. שיעור התיירים הפוקד את חיפה הוא זעום ולא חל בו גידול של ממש. על הממשלה הבאה להציב לעצמה יעד מאתגר – הגדלת מספר התיירים לשישה מיליון בשנה, והגדלת מספרם בחיפה ובצפון למיליון בשנה לפחות. בממשלה ימצאו בעיריית חיפה פרטנר נלהב לשיתוף פעולה בנושא זה.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
