הרבה דמיון היה בין הבחירות לכנסת, שנדמה שכבר נמצאות רחוק מאחורינו, לבחירות שהתקיימו לפני שנות אור לראשות העיר. בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו עובד על הרכבת הממשלה החדשה אפשר לומר שהמציאות המפלגתית שנוצרה לפני הבחירות, ושבה נערך קרב בין רשימת כחול לבן לבין הליכוד, השפיעה באופן ניכר על דפוס ההצבעה. במקום הצבעה אידיאולוגית הצביעו רבים למען המפלגה שהם רצו לראות את מנהיגה בראשות הממשלה משום שהם האמינו שיש סיכוי של ממש להחליף את השלטון.
הקרב בין המפלגות גם הפך להיות המסר העיקרי של הבחירות, שעסקו בעיקר בנתניהו-כן-או-לא, בצוללות ובניהול כושל של חברות הייטק. הן נגעו יותר לפסים אישיים ופחות לצרכים של אזרחי המדינה – אולי הנקודה שמזכירה יותר מכל את הבחירות המוניציפליות.
לעומת זאת, מה שנעלם מסדר היום הלאומי הוא הנושא החברתי. כשנזכרים בבחירות 2015, הן עסקו רבות ביוקר המחייה, במחירי הדיור ובמצבם של הזוגות הצעירים והאוכלוסיות המוחלשות. תרמו לכך חברי כנסת ממפלגת העבודה כמו סתיו שפיר ואיציק שמולי, שהיו ממובילי מאבק הדיור.
אורלי לוי אבקסיס – אחת מחברות הכנסת החברתיות ביותר שהיו פה – נדחקה החוצה מהמפה הפוליטית, לפחות לעת עתה. למפלגת העבודה היתה הרשימה החברתית ביותר שהיא הציגה בשנים האחרונות, אשר זנחה כמעט את הנושאים הביטחוניים והמדיניים לטובת המאבק החברתי. היא הצטמקה לשישה מנדטים בלבד והפכה לבלתי רלוונטית.
רוצים להישאר מעודכנים?
וכמובן יש את משה כחלון – השר החיפאי שאמנם עבר את אחוז החסימה, אבל בהחלט נכנס לכנסת כסוג של מפסיד עם ארבעה מנדטים בלבד, והשיל שישה מנדטים שהיו לו בבחירות הקודמות. יש לקוות שהוא אכן ימשיך להחזיק בתיק האוצר, אבל עוצמתו כלשון מאזניים וכמי שיכול להשפיע ולקיים מדיניות חברתית ירדה, ומזה גם חיפה עלולה להפסיד.
איך קרה שהנושא החשוב כל כך ירד מסדר היום? אולי באמת נעשינו פחות רגישים לבעיות הזולת והפכנו לעם שחי את היום, בדומה למנצלי האשראי הגדולים באירופה שחיים כאילו אין מחר.
כפי שאמרתי, אולי הסיבה לכך היא שהציבור חשב שהחלפת ראש הממשלה היא חשובה יותר מהמדיניות החברתית ושאין טעם לבזבז את הקול על מפלגות קטנות. אבל התוצאה היא תבוסה עצמית: היא כחלון עם ארבעה מנדטים, או כפי שמסתמן – כחלון שייטמע מחדש בליכוד ולא יוכל להוציא את המפעלים המזהמים מהמפרץ. הסיכוי שהוא יצליח להשפיע יותר בתחום הדיור גם הוא קטן מאוד, שכן סביר להניח ששר ממפלגה אחרת יחזיק כעת את תיק הבינוי והשיכון וימשוך את שוק הנדל”ן לכיוון האינטרסים שלו, שיש רק לקוות שהם זהים לאינטרסים של הציבור.
ומה באשר ליום יום? ליוקר המחיה, למחירים בסופר, לגני הילדים שהובטח לנו שיוזלו, לקייטנות הקיץ? אני רוצה להאמין שחברי הכנסת החברתיים שנשארו – מהאופוזיציה ומהקואליציה – יעשו כל שביכולתם כדי לנתב את הספינה במים הגועשים ויוכיחו לציבור שסדר היום החברתי עדיין חי. גם אם נראה שהוא בשלבי גסיסה, הרי שבכל מקרה המציאות תחזיר אותו למרכז, כי הוא בסופו של דבר נוגע לעניינים הבסיסיים ביותר בחייו של אזרחי המדינה. יש לקוות שיהיה לכך גם ביטוי פוליטי בבחירות הבאות.
הכותב הוא מנכ”ל החברה לנדל”ן ומנכ”ל אגודת מכבי חיפה
