בשבוע הבא נחגוג כולנו – יהודים וערבים, חרדים וחילונים, ותיקים ועולים חדשים – את הנס הגלוי ששמו עצמאות מדינת ישראל. 71 שנה שאנחנו חוגגים כאן בחיפה, אבל עושה רושם שהחגיגות בשנים האחרונות לא מתקרבות ולא מדגדגות את רמות ההפקה שהיו כאן בעבר.
פתחתי עיתונים ישנים כדי לראות איך חגגו כאן לפני עשרות שנים, כשישראל היתה “מדינה בהרצה” וחיפה היתה עיר מובילה – יותר מינכן העשירה והתעשייתית, פחות ברלין מוכת האבטלה ומלאת ההיפסטרים בשקל.
עיתון “דבר” דיווח ביום העצמאות 1950 על מצעד מקסים ליד רחבת העירייה, עם תזמורות הפועל ומכבי האש, עם ספינות חיל הים שירו בתותחים רועשים, עם הדלקת משואות על רכס הכרמל על ידי הגדנ”ע ועם זיקוקים שיוצאים מאוניות חיל הים.
עיתון “הצופה” דיווח ביום העצמאות 1960 כי מבנים גדולים ברחבי חיפה, כמו הלבניות של בתי הזיקוק, בית דגון, מבנים של חברת פז ועוד, הוארו במפגן אורות מרשים. העיר כולה היתה מקושטת.
עיתון “קול העם” דיווח ביום העצמאות 1965 על כך שהטקס המרכזי ייערך בגן הזיכרון עם 4,000 מוזמנים, ומשם אמור לצאת מצעד מחולות שיעבור ברחוב הרצל. כמו כן הוכנו קטעים מיוחדים לכבוד חג העצמאות ע”י מרק לברי. היום אתם מכירים אותו כרחוב חיפאי, אבל אז היה מדובר באחד מהמלחינים הנחשבים. מי מדמיין היום קטע מיוחד ליום העצמאות עבור חיפה שנכתב על ידי ברי סחרוף או שלמה ארצי?
ואי אפשר כמובן בלי להיזכר גם בפרובוקטורים של אז, שהם בעצם האבות הרוחניים של הפרובוקטורים של היום. בדיוק כפי שיש לנו היום את רג’א זעאתרה, שהירה שלבי וחבריהם למפלגת חד”ש שיארגנו ערב זיכרון משותף לחללי צה”ל ולמחבלים, כך היה גם בשנת 1952, כשהפגנה ללא רישיון יצאה מרחוב ח’ורי לרחוב הרצל ובה יהודים וערבים. כשהגיעו לקולנוע אורה יצאו משם צופי הקולנוע והתחיל בלגן שהסתיים עם 39 פצועים. אז, כמו היום, עדיף היה לוותר על השטויות האלה מלכתחילה.
רוצים להישאר מעודכנים?
ומה יש לנו היום בחגיגות העצמאות 2019? זה התחיל רע ומיותר עם רצון של ראש העיר למקם את חגיגות העצמאות במיקום פרברי ומנותק – באיצטדיון העירוני. או אז החלה מחאה ציבורית נרחבת, וכהרגלה בקודש החלה ראש העיר במכות קראטה וסיימה בפליק פלאק מרשים. היא ביטלה את התוכנית לחגיגות באיצטדיון וקיבלה מכל ההצעות האלטרנטיביות את ההצעה של תושבת העיר עדי פרזס קרפל להקים במות מרובות במרכזי העיר ההיסטוריים – העיר התחתית, הדר ומרכז הכרמל – כאשר הכרמלית מהווה אטרקציה בפני עצמה המחברת בין הבמות.
לא נותר אלא לברך את ראש העיר על השינוי המהיר בעמדתה – יותר במות, יותר מגוון, יותר עירוניות ויותר הזדמנויות עבור תושבי העיר ליהנות ביום העצמאות. זהו שינוי מרענן שנותן תקווה שיכול להיות כאן טוב יותר.
עם זאת, השמחה אינה שלמה. העיר צריכה להיות מקושטת יותר ושמחה יותר. יש להחזיר שמחות נפלאות כמו מצעד המחוללים ברחוב הרצל ואולי גם את מפגן צה”ל בגרסה קצת פחות גרנדיוזית מאשר בעבר. העירייה יכולה לארגן סיורים ללא תשלום בעקבות לוחמי תש”ח ושחרור חיפה מידי הבריטים וכוחותיו של חאג' אמין אל־חוסייני או בעקבות אירועים היסטוריים כמו שביתת הימאים, מרד ואדי סאליב ומלחמת לבנון השנייה. אולי בעקבות ההנחייה החדשה של שר הפנים לא לשלם יותר מ־70,000 שקל לאמנים ביום העצמאות יתפנה תקציב חדש לחגיגות, ובשנה הבאה נוכל לחגוג יום עצמאות מסקרן ומלהיב עם יותר מוקדי עניין ועם יותר חיבור לשורשים שלנו כאן.
הכותב הוא פעיל פוליטי
