מכל החגים והמועדים בלוח השנה העברי, חביב עלי במיוחד יום העצמאות. ייחודו של מועד זה הוא בהיותו מן הבודדים שבחגים ובמועדים של עמנו שמקורם הוא אזרחי ולא מסורתי, אנושי ולא אלוהי, חילוני ולא דתי. זהו חגו של העם היושב במדינתו ומציין בחדווה את עצם קיומה שלה – דבר לחלוטין בלתי מובן מאליו אפילו היום, על אחת כמה וכמה בשנת 48’, שנת ההכרזה על העצמאות.
ישראל היא דמוקרטיה ותיקה. אנו חוגגים כבר 71 שנות עצמאות – פרק זמן בלתי מבוטל המעמיד את המדינה בשורה אחת עם הדמוקרטיות הוותיקות במערב, בניגוד למקובל להניח כאילו ישראל היא “מדינה צעירה”. ועם זאת, גם עתה מפחיד לחשוב מה היה קורה לו דוד בן גוריון היה מאמץ את עמדתם של רבים ממנהיגי היישוב והעם ודוחה את הכרזת העצמאות למועד “נוח יותר”. בהתחשב בכך שמשעתה הראשונה של המדינה העצמאית ועד לימים אלה מעולם לא ידעה המדינה שקט של ממש שנמשך יותר מאשר שבועות ספורים או לכל היותר חודשים (גם בשעת כתיבת שורות אלה עדיין מתנהלת לחימה עזה בדרום ורקטות ממשיכות ליפול על יישובינו), לא בטוח כלל שמועד “נוח יותר” היה בכלל בנמצא. וזאת אף מבלי להזכיר את הוויכוחים, את המחלוקות ואת הדיונים שרווחו כבר אז, ערב הכרזת העצמאות, בקרב הקבוצות והמגזרים שאכלסו את הארץ. רבות מאותן המחלוקות עיצבו את פניה של המדינה הצעירה אז, אך קיבעו את דמותה ואת אופייה עד היום. רובן לא רק שלא באו על פתרונן עד היום, אלא אף הלכו והעמיקו, הלכו והגדילו את הקרעים ואת השסעים הרבים מספור בחברה הישראלית.
אנו חלוקים בכל סוגיה כמעט – יחסי דת ומדינה, היחס למיעוט הערבי, שאלת הצבא וגיוס החובה, מעמד יהדות התפוצות בכל הנוגע לקביעת אופי החיים בישראל, מתן זכויות למהגרים ולמהגרי עבודה, יחסה של הממשלה לאומות העולם ועוד ועוד. ועדיין לא הזכרנו את עניין החוקה ואת הסכסוך הקשה והמייאש מכולם – הסכסוך הישראלי-פלסטיני – ואת העובדה שישראל היא המדינה היחידה בעולם שאין לה גבולות ברורים ומוכרים לא רק היום, בשנת 2019, אלא למעשה לא היו לה גבולות מוכרים מעולם.
רוצים להישאר מעודכנים?
מחלוקת חדשה-ישנה ניצתה לאחרונה בין הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית, והיא מוסיפה להרחיב עוד יותר את הקרע. הוויכוח על מעמדו של בית המשפט העליון ובג”צ ועל זכותם להתערב בחקיקת הכנסת ולפסול או להגביל חוקים הוא חלק ממחלוקת גדולה הרבה יותר – המחלוקת סביב דמותה וצביונה של הדמוקרטיה הישראלית עצמה. המבקשים לצמצם את כוחו של בית המשפט העליון מבקשים לצמצם למעשה את עקרון הפרדת הרשויות, ובפועל לפגוע בדמוקרטיה הישראלית. ופגיעה בדמוקרטיה הישראלית אינה אלא פגיעה מהותית בעצמאותה של מדינת ישראל. אלה המקדשים את עיקרון “הרוב קובע” על פני עקרונות דמוקרטיים אחרים מבקשים גם הם, ביודעין או שלא ביודעין, לפגוע בדמוקרטיה הישראלית, ובפועל לפגוע בעצמאותה.
גם ביום עצמאות זה מוטלת עלינו, החיפאים, החובה להמשיך ולהפגין את המתינות, את השלווה, את האיפוק ואת הסובלנות המאפיינים אותנו בכל ימות השנה. החיים בישראל הם מורכבים ובלתי פשוטים בעליל. גם החיים בחיפה אינם יוצאי דופן, אבל כאן, איכשהו, הם חזקים יותר מסיסמאות נבובות או מהצהרות חסרות פשר. כאן הדמוקרטיה נישאת בקומה זקופה ובגו מתוח, וגם כשנשמעים פה ושם קולות אחרים, קיצוניים, הם לרוב נדחים במיאוס ונדחקים הרחק אל מעבר לשוליה של המציאות האיתנה.
את עצמאותנו אנו מחויבים לחגוג ולהלל מכיוון שהיא איננה מובנת מאליה, בדיוק כפי שהדמוקרטיה אינה מובנת מאליה. ושתיהן – דמוקרטיה ועצמאות – חד הן.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
