החורף תם, החגים חלפו עברו, ואפילו האביב, הקצר כאן גם כך, כבר אורז את פקלאותיו ומפנה את הדרך אל שרבי הקיץ. עמישראל נוהר לים. עונת הרחצה החלה כבר לפני כחודש, סוכות המציל מאוישות, החופים נקיים ומזמינים, והים, במשך רוב שעות היום, רגוע למדי וכבר די חמים.
חיפה היא העיר בעלת חוף הים הארוך בישראל (כ־17 ק”מ) וכמעט מכל חלון או מרפסת הפונים לכיוון מערב או צפון אפשר לראות פיסה או קמצוץ מן התכול התכול הזה. וזה נפלא. מרבית תושבי ישראל היו מאושרים לקום בכל בוקר כשנוף ים מרגיע ניבט למול חלונם או מרפסתם, אך הם נאלצים להסתפק במרפסת השכנים או, במקרה הטוב, באיזו פיסת דשא או חורשת עצים ירוקה.
אבל למרות הנוכחות המובנת מאליה של הים בנוף עירנו, קשה לומר על החיפאים שהם אנשי ים. לא במובן של יורדי ים – מלחים, דייגים או סוחרים באוניות סוחר. החיפאים אינם אנשי ים במובן הפשוט ביותר של הביטוי – הם אינם מבלים בים את החלק המרכזי בחייהם בכלל ובחיי הפנאי שלהם בפרט. הים הוא נוכח–נפקד בחיי רובנו.
כן, בסופי שבוע קיציים ולוהטים אלפי חיפאים שורצים בים מבוקר ועד ערב. הם משתזפים בשמש, רוחצים במים, לפעמים שוחים. הם יושבים בבתי הקפה ובמסעדות שבטיילת, פורסים מחצלת על החוף ואוכלים פירות שהביאו מהבית או שלגונים שקנו, והילדים משחקים בחול. בעתות כאלה קשה עד מאוד למצוא ולו מקום חניה אחד פנוי לאורך חניוני החוף כולם וגם פיסת חול מוצלת שאחרים טרם תפסוה. אז הים הוא אכן מקום המפלט האולטימטיבי, ונראה כי העיר התרוקנה כולה מתושביה. אבל בשאר ימות השבוע ובשאר ימות השנה נותר לו מרבית חוף הים החיפאי נטוש, עזוב ומשווע למעט תשומת לב.
רוצים להישאר מעודכנים?
כי החיפאים אינם רואים בחוף הים את ביתם ולא את מקום הבילוי שלהם. עשרות שנים של חסימות המעברים באמצעות חיץ הרכבת, סגירת חופים לשימושי תעשייה או צבא, הפקעת שטחים עצומים לטובת שימוש נמלי ושבירת הרצף בין דרום העיר לצפונה – לכל אלה השפעה רבת שנים על האופן שבו מתייחסים החיפאים אל רצועת הים שלהם.
אבל הסיבה המרכזית לדעתי לניתוק העיר מהים היא הטופוגרפיה שלה. רוב תושבי העיר מתגוררים בשכונות הכרמל, ואף שהם נהנים מאוד מן הצפייה בים מחלונם, מן הספינות ומן השקיעה, הם יודעים שמרחק רב מפריד בינם לבין החולות הזהובים והרכים.
קשה לייצר בחיפה תרבות יומיומית של הליכה אל הים מכיוון שקשה לייצר בה תרבות של הליכה ברחוב. שלא כמו בתל אביב, הרצליה, נהריה או אשדוד, בחיפה לא פשוט ללכת ברגל מהבית, בכפכפים, עם מגבת ושק בד על הכתף, עם משקפי שמש על העיניים ועם צרור מפתחות בכיס כל הדרך אל הים. לא באמצע השבוע ובטח שלא בסופו, גם אם יש תחבורה ציבורית חלקית שפועלת בשבת.
בשל כל הסיבות הללו, וכנראה גם אחרות, הים מעולם לא הפך לחלק אינטגרלי מהעיר ולכן גם לא פותח די הצורך.
אבל עדיין לא מאוחר. החזרת הים אל הציבור חייבת להיות מדיניות מוצהרת של העירייה, וזה חייב לבוא עכשיו כאמירה ברורה וחד משמעית ולהיות מלווה בצעדים אופרטיביים ברורים: פיתוח קו החוף לתיירות ומלונאות, יצירת רצף רגלי מדרום לצפון, יצירת שדרת קניות, בילוי ופנאי לאורכו והפעלת שאטלים עירוניים מנקודות מרכזיות בעיר אל חופי הרחצה.
השבת הים אל העיר היא השבת העיר אל תושביה, ואין דבר שלו זקוקה חיפה יותר.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
סדר
כפתרון להפיכת החיפאים לאנשי ים כדברי המחבר הוא מציע "פיתוח קו החוף לתיירות ומלונאות". הכותב הוא כל התפקידים והמצוטטים אבל נראה כי אינו איש ים אלא איש מקדם עסקים, בסגנון שמפלץ מגדלי הכרמל שיחסמו את הים. חוף הים של חיפה הוא חוף במצוקה, שהחול בורח ממנו עקב מדיניות בלתי מקצועית ובלתי מתחשבת מבחינת הנדסה חופית, מצב שרק ילך ויחמיר אם לא תינתן התייחסות מקצועית להקטנת כמויות החול המגיעות מדרום, לעליית מפלס הים ולהשפעת שינוי האקלים ולבניה בלתי מתחשבת בחופים.
מני קריית אתא
צודק, חיפה צריכה לנצל את הים- חקלאות ימית, תיירות וחיבור הים לעיר בשיקוע הרכבת.. גם הרכבת חייבת לעבור לחשמלית כי זה כלכלי. בזן והמשיכה של המפעלים המזהמים למפרץ חייבים להצטמצם..