השבוע התבשרנו על פירוקו של מינהל החינוך, התרבות והרווחה (חת”ר) ועל הכפפה של מערכת הרווחה העירונית ושל אגף הספורט לאחריותו הישירה של מנכ”ל העירייה. על פניו זהו צעד חיובי וחשוב. בשנה שעברה הצבעתי בטור זה על הצורך במהלך דומה. התייחסתי בהקשר זה לאמירתה של ראש מינהל החת”ר אילנה טרוק במסגרת ריאיון שערכנו עמה, ולפיה התקופה שלפני תחילת שנת הלימודים היא כה עמוסה שהיא נאלצת במשך חודש לעסוק בהכנות לפתיחת השנה מבוקר עד ערב. ברור שידיו של מי שמופקד על מערכת החינוך העירונית יהיו מלאות עבודה עם פתיחת השנה, אבל גם בעיצומה של השנה בוודאי יש עבודה למכביר. הצבעתי על העובדה שעומס כזה בוודאי לא מותיר זמן לניהול יעיל של מערכת הרווחה, שהיא קריטית לטיפול בצורכיהם הבסיסיים של תושבים הזקוקים לסיוע. זה גם לא עוזר לניהול מערך התרבות, שגם לו יש מקום חשוב בפירמידת הצרכים העירונית.
היכרותי עם המבנה הארגוני של העירייה היא אולי קצת יותר טובה מזו של התושב הממוצע, וזאת בעיקר בגלל תפקידי כעורך חדשות בעיתון מקומי. מתוך כך הייתי אומר בזהירות, ותוך לקיחת סיכון שאני טועה, שאם יש כוונה לראורגניזציה בעירייה, זהו אולי הצעד המתבקש ביותר מבחינה ארגונית, ככל שלמבנה הפנימי של העירייה יש השלכה על טובת התושבים. אני לא משלה את עצמי שהרעיון שאותו הבעתי בטור מלפני שנה השפיע על מקבלי ההחלטות בעירייה. אם כן, איש לא אמר לי על כך דבר, אבל אני מקווה שעיתון זה תרם לפחות ליצירת שיח שיוביל לכך.
מכל מקום, יש לקוות שהמניעים לצעד החשוב הזה אכן קשורים לרווחת התושבים, שזקוקים למערכת רווחה יעילה ותומכת לא פחות מאשר למערכת חינוך מטפחת, יצירתית ומקדמת. מצב העבודה הסוציאלית בארץ, ובהתאם לכך גם בחיפה, הוא בכי רע, ומוקד הבעייתיות הוא בהיעדר משאבים, בעיקר תקציביים, שיכולים לתת מענה לצרכים אדירים. קשישים, נכים, דרי רחוב, נפגעי נפש, משפחות במעגל העוני ואוכלוסיות מוחלשות באופן כללי לא זוכים לקבל את הסיוע הראוי מעובדים המוצפים במאות תיקים. גם כאשר הם מגיעים לטיפול, הפנייה שלהם מושבת ריקם מחוסר אמצעים כמו מרכזי סיוע, דיור ציבורי וקצבאות דלות.
רוצים להישאר מעודכנים?
ואולם קשה לפרגן למהלך החשוב הזה משום שלמרות שהוא בעל פוטנציאל השפעה רב כל כך על חיי תושבי העיר, הוא לא מלווה בנימוק. האם אכן מדובר בהבנה שאגפי הרווחה והספורט זקוקים למנהל שיהיה עסוק באגף שתחת ניהולו כדי לתת שירות טוב יותר לתושבים או שמדובר בצעד של צמצום וייעול לצורך חיסכון? במובן זה, כיצד יש לפרש את ההכפפה של שני האגפים האלה למנכ”ל העירייה? האם מדובר במהלך זמני עד למינוי מנהל לכל אחד מהאגפים? האם למנכ”ל העירייה אין די תחומי אחריות ולפיכך הוספה של שני אגפים לניהולו הישיר תביא לתוצאה הפוכה מהרצוי? מוח פרנואידי היה יכול לפרש את המהלך הזה גם כניסיון לשנות את מבנה הכוח ולהגדיל את השפעת הדרג הפוליטי בעירייה על הדרג המקצועי, מה שיכול היה להיחשב למהלך לא ענייני.
עיתון “כלבו” פנה לדוברות העירייה בבקשה לקבל הסבר למהלך. לא מדובר בסקרנות נברנית, מה שקרוי היום חפירה, ובניסיון פרטי לחטט בענייניה הפנימיים של הנהלת העיר לצורך הפצת כותרות שווא. כפי שפירטתי לעיל, יש כאן סוגיה הרת גורל הנוגעת לחיי היום יום הסדירים של כולנו. בעת כתיבת הטור כבר נכנס המהלך לתוקף, אבל 24 שעות אחרי בקשת התגובה הוא עדיין לא זכה להסבר. במקביל לא פורסם דבר שמנמק את פירוק מינהל החת”ר בערוצים הישירים שמנהלת העירייה עם התושבים ברשתות החברתיות כדי לעקוף את סכנת הפייק ניוז ולסייע לתושבים “לא להיבהל מכל הודעה שמסתובבת בתקשורת”, כפי שניסחה זאת ראש העיר עינת קליש רותם.
ובכל זאת בנימה אישית: איתרע מזלי ואישיותי עוצבה עם יותר מקורטוב של ציניות. אני מתקנא מאוד במי שמצליחים קודם לפרגן ואחר כך לבדוק, אנשים מוארים שכאלה עם קארמה מופזת. והנה מתגלגלת לידי ההזדמנות לברך על משהו, אבל גם זה לא מסתייע. ככה זה כשאין תקשורת.
