אסלניאן מנצח על הביט בנד. 24 נגנים צעירים (צילום: זיו עמר)
אסלניאן מנצח על הביט בנד. 24 נגנים צעירים (צילום: זיו עמר)

נזקי התפישה הניאו ליברלית

פורסם בתאריך: 1.6.19 22:57

סוגיית בית הספר למוזיקה של מועדון הביט שהתעוררה בשבוע האחרון העלתה, ולא בפעם הראשונה בחודשים האחרונים, את הבעייתיות סביב המחשבה ששירותים עירוניים שאינם בגדר הכרח מוחלט צריכים להינתן במשורה, אם בכלל, רק למי שנחשבים לנזקקים. כדי להזכיר: מנכ”ל אתוס יגאל זאבי הסביר את הרציונל לביטול הסבסוד של הביט בכך ש”כספי המסים שלנו נמסרים לקבוצה מצומצמת של לומדים, גם כאלה שמצבם הכספי מאפשר להם לשלם את המחיר הרגיל כמו במקומות אחרים”.

מעבר לעובדה שהטענה שלפיה “באופן הזה נוכל לאפשר ליותר מורים וליותר תלמידים ללמוד בביט” היא אבסורדית ודמגוגית, העמדה כביכול שמדובר בשירות זול למי שיכול להרשות לעצמו ועל כן משהו שראוי לפגוע בו היא, באופן עקרוני, אנטי חברתית ואנטי תרבותית. ראשית, קשה לי להאמין שזאבי ויו”ר אתו”ס יעקב פינגולד, שגם הוא מעורב במהלך של שלילת המימון לבית הספר, בדקו מה מצבו הכלכלי של כל אחד מכ־180 התלמידים בבית הספר למוזיקה. מה היה מעלה מבחן ההכנסות של משפחות הלומדים במקום? האם כולם בני המאיון העליון? מתי יהיה תלמיד זכאי לעזרה במימון הלימודים – אם הוריו מתגוררים בדניה? ומה קורה אם הוריו גרים בנוה שאנן, משתכרים משכורת ממוצעת ויש להם שלושה ילדים? האם גם אז הם יהיו זכאים לסיוע? מה הסיכוי שבמקרה כזה הם ייאלצו לוותר על הלימודים או על משהו נחוץ אחר במקום?

אבל זו עדיין לא הנקודה העקרונית. הדבר הבעייתי מכל בעמדה שמציגים ראשי אתו”ס, ושמאפיין את התפישה הניאו ליברלית שמשמיע השלטון העירוני הנוכחי לא מעט, הוא המגמה של הפיכת שירות אוניברסלי לשירות דיפרנציאלי. התפישה שביסודה של מדינת רווחה קלאסית היא ששירותים חברתיים הם לא צדקה אלא זכות. כאשר השירותים ניתנים לכולם באופן שווה מתחזקת הסולידריות החברתית. זה למשל הרעיון שבבסיס מתן קצבאות ילדים לכל אחד, בלי קשר למבחן הכנסות. לעומת זאת, כאשר שירות שניתן על ידי העירייה או המדינה הוא דיפרנציאלי, יש בכך כדי לפגוע בסולידריות. מקבלי השירות היקר יותר (זה שמועדון הביט יציע אחרי שלילת הסבסוד) יצפו שהוא יהיה איכותי יותר. מקבלי המלגות יסומנו כמעמסה. זה הכיוון הכללי שאליו הובילו למשל שירותי הבריאות המופרטים – השר”פ.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

זה גם הכיוון שהעירייה מוסיפה לסלול בגישתה לסוגיית החינוך הפרטי מול החינוך הציבורי, וביתר שאת מאז הבחירות כאשר החליטה לתקצב את החינוך הפרטי במקום להוסיף השקעה לחינוך הממלכתי. אכן, שירות אוניברסלי הוא שירות יקר יותר, אבל הוא מאפשר מפגש בין בעלי פריבילגיות לבין אוכלוסיות מוחלשות שאינו משפיל.

גם השיח המציג שירות שהעירייה מעניקה כמעמסה על תושבים, שכתוצאה ממנה הם יוצאים חסרים, הוא נפסד, במיוחד כאשר הוא מבוטא על ידי מי שמופקדים על החברה העירונית המעניקה שירותי תרבות. השקעה בהון אנושי וביצירה איננה מותרות – זהו התפקיד של אתו”ס וזהו הרציונל לקיומה. הציבור החיפאי יוצא ממנה נשכר, וכל קיצוץ בה הוא קיצוץ ברווחת תושבי העיר, שאגב לא מתקבלים ללימודים בביט לפי שיוך חברתי.

יש לקוות שהמהלך בעל הרציונל העקמומי, שהלוואי שראש העיר עינת קליש רותם אכן תמנע, לא קשור למגמה כוללת להתנקש במפעלים המזוהים עם תקופת שלטונו של יונה יהב. גם הוא, אגב, לא נקי לחלוטין מעוון. הרי אלמלא היה ממקם את הביט במרכז הכרמל, לא היינו נדרשים בכלל לדיון על פריבילגיה מול חסך. אבל הבה נשחק את המשחק הזה עד הסוף – הנה רעיון שיכול גם להוות תיקון חברתי לעיוות של השלטון הקודם וגם למנוע פגיעה בתרבות לעיר כולה: תתכבד אתו”ס ותעביר את הביט כולו, על מוריו ותלמידיו, להדר, לעיר התחתית או לאחת משכונות החוף המוחלשות.

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר