נמשכתי לחיפה לפני עשור בשל השילוב של הר, ים וחופים, ולאחר ביקור בחוף דדו שהותיר בי הרגשה של ישראליות אחרת אשר מאפשרת מרחב משותף ושווה לכל הישראלים באשר הם – בעלי שפות, דתות ולאומים שונים – זה לצד בנינוחות נורמלית. בחיפה התברכנו גם בחופים חוליים ממגדלי חוף הכרמל ועד לחוף הסטודנטים ובחופי קרית חיים מצפון לנמל. אך הבה נבדוק מה נותר מהם ואיך אנו שומרים עליהם.
בשנה האחרונה רואים שיפור בניקיון ובתחזוקה השוטפת בחופים, אך בשנים האחרונות באופן כללי התעצמה התופעה המדאיגה של גריעת חול מחופי חיפה – הן בחופי קרית חיים והן בחופים שמדרום למגדלי חוף הכרמל. במשרד להגנת הסביבה ובעירייה מודעים לבעיה, ויש במגירות תוכניות מוצלחות יותר או פחות להתמודדות עמה, אבל בינתיים מעט מדי נעשה, החופים נעלמים והתשתיות לשירות הרוחצים קורסות.
לפני בנייתם של הטיילת ומגדלי חוף הכרמל, חוף דדו היה חוף חולי רחב. לפני סוכות המציל היו עשרות מטרים של חוף חולי. היום מגדלי המצילים טובלים בגלי הים, ולאורך הטיילת נותרו מטרים ספורים של חוף חולי בינה לבין הים, שעליו סככות שבסיסיהן המבוטנים כבר חשופים לחלוטין, מכערים את הנוף, מסכנים את הציבור ומנציחים את טיפשותם של המתכננים אל מול כוחות הטבע הדינמי.
הסיבה לתופעה זו קשורה לבניית נמלים, מעגנות ושוברי גלים. תנועת הגלים וזרמי הים מניעים איתם את החול, ונוצר מאזן דינמי של השקעה וסחיפה. מבנים בתוך הים חוסמים את מעבר החול וגורמים להצטברות מצד אחד ולגריעה מהצד השני. מבנים קשיחים על החוף בקו מפץ הגלים בסערות החורף מחמירים את גריעת החול מהחוף. בחופי דדו וזמיר אלה הם הטיילת, שבילי הגישה ומשטחי הרחצה מבטון, מגדלי ההצלה והסככות עם הבסיס מבטון על קו הגלים.
רוצים להישאר מעודכנים?
החמרה נוספת בגריעת החול בשנים האחרונות נובעת בחלקה מבנייתו של נמל המפרץ. לכן חברת נמלי ישראל מחויבת להשלים את הגרעון שנוצר בחופי קרית חיים. כמעט בכל שנה מוזן חוף קרית חיים בעשרות אלפי מ”ק של חול שנאסף מאזורי הצטברות בכניסה לנמל ולפני שובר הגלים של הפולינום. אך ללא פתרון קבוע יותר שימנע את המשך הסחיפה והגריעה של החול מהחוף, יש לחזור על פעולה זו בכל שנה. חזרה זו היא יקרה ופוגעת בגישה לחוף, בתיירות ובמארג החיים המקומי על קרקעית הים.
לפגיעה בחוף קרית חיים נוספה חומת הבטון של חוות המיכלים של תש”ן, שנבנתה על מפץ הגלים על החוף ובכך החריפה את נסיגת החוף, כך שהיום הליכה לאורך החוף מקרית ים לנמל חסומה לציבור במאות מטרים של חומה הבנויה על הים.
על מנת להחזיר את החוף לתושבים צריך לפנות את חוות המיכלים ואת חומת הים שלה, וכן את כל המבנים המבוטנים מקו מפץ הגלים, ולהמשיך בינתיים בהזנת חול, גם אם ברור שתוך שנתיים-שלוש כל החול הזה ייעלם, שכן אם לא – התופעה תחריף והשלכותיה יסכנו את הציבור ויגרמו לסגירת מקטעי חוף נוספים.
לגבי העתיד, על מנת להימנע מהזנת חול חוזרת ונשנית לחופים, יש צורך בפתרון מבני קבוע יותר. יש להתגבר על העיכובים השונים, לקדם בחינת חלופות לפתרון, ואז לקדמו בהקדם האפשרי, בזהירות הנדרשת ובהתחשבות האפשרית במשתמשים השונים בחוף ובים.
עלות של תכנון, בדיקה והקמה של פרויקטים כאלה מגיעה למאות מיליוני שקלים. מכיוון שמקור הפגיעה בחופים והנזקים שנגרמים להם הוא תשתיות לאומיות שהוקמו בהחלטת הממשלה, על הממשלה גם למצוא את המקור המימוני על מנת לתקן את הנזק ולייצב את החופים בחיפה.
הכותב הוא רכז ים וחופים בעמותת צלול
