כשניצבתי לפני כמעט 30 שנה בפעם הראשונה מול המונה ליזה במוזיאון הלובר בפריז, לא חשתי אכזבה על גודלו הצנוע למדי של הציור המפורסם בעולם ולא פליאה על הזכוכית המשוריינת שהגנה עליו. התחושה היחידה שאחזה בי באותם רגעים היתה אושר טהור – אושר שיכול לחוש רק אדם שהצליח להגשים לעצמו חלום שבמשך שנים רבות חלם להשיגו. אושר דומה אחז בי גם כשניצבתי לראשונה בחיי מול תקרת הקפלה הסיסטינית בותיקן שברומא.
בני אדם אוהבים שיאים. הם אוהבים להציב לעצמם שיאים ולהשיגם, ואחרי שהשיגו אותם הם מנסים לשבור אותם ולייצר שיא חדש. הם מרבים גם להתעניין בשיאים של אחרים ולהיות נדהמים או נפעמים מעוצמתם, מגודלם או מייחודם.
את התשוקה האנושית לשיאים אפשר להבין. מהו שיא אם לא הישג יוצא דופן במיוחד, נדיר ובלעדי, שאותו משיג אדם כלשהו, מקצוען בתחומו, לאחר שהתכונן, התאמן, תרגל ושיפר את יכולתו שוב ושוב עד שהביא אותה לקצה גבול היכולת? והיכולת הזאת, לשפר את עצמך עוד ועוד ולהביא את יכולותיך עד לקצה, מייצרת בקרבנו ריגוש עז, סיפוק ואושר.
בני אדם הם כל כך אוהבי שיאים עד שהם מוכנים לפעמים לנסוע לקצה העולם כדי לחזות בהם במו עיניהם. בספורט למשל, הישגיות יוצאת דופן היא מה שמניע את התחום כולו. מאות אלפי אוהבי כדורגל נוסעים בכל שנה לקאמפ נואו לצפות במו עיניהם בליאו מסי מכדרר על המגרש, ואחרים מקבלים ריגוש דומה מצפייה בלברון ג’יימס שקורא שוב ושוב תיגר על היכולת האנושית. ומהו הריגוש הגדול ביותר במשחקים האולימפיים אם לא רגע ניתוץ שיא קיים והצבתו של שיא עולמי חדש?
וכך גם בתשתיות. הבניין הגבוה בעולם, הארמון הגדול בעולם, המוזיאון הגדול בעולם, האקווריום הגדול בעולם, הגשר הארוך בעולם, המנהרה הארוכה בעולם, נמל התעופה הגדול בעולם והמטוס הגדול בעולם. ויש גם הרכבת המהירה בעולם, ספינת התענוגות הגדולה בעולם ואפילו תחנת המטרו המפוארת בעולם או המגדל הגבוה בעולם.
רוצים להישאר מעודכנים?
לפעמים מדובר בהישגים הנדסיים נדירים שמטרתם העיקרית היא תכליתית גרידא – יצירת תשתיות נגישות איכותיות יותר כדי להקל על נוסעים להגיע מנקודה לנקודה או לעמוד בעומסי תנועה הולכים וגואים.
אבל לרוב לא מדובר בעניין פונקציונלי כלל וכלל אלא במשהו פשוט ממנו בהרבה – גאווה. לא אחת המבנים המונומנטליים הללו מוקמים מלכתחילה במטרה להיות הגדולים, המרשימים או האדירים ביותר, פשוט כדי לעורר ריגוש ולנפח בגאווה את חזותיהם של התושבים המקומיים.
ילדותי אולי, אבל עובד תמיד. תיירות מתבססת על ריגוש. זהו מעין הסכם שחל בין הצדדים – אתם תביאו לי חוויה רגשית יוצאת דופן ואני אבוא, אצטלם וגם אספר על כך לחברי.
תנו לי את הקפלה הסיסטינית ואבוא ללון אצלכם. תנו לי את הגשר הארוך בעולם וארצה לנסוע עליו. תנו לי את המגדל הגבוה בעולם ואטפס עליו. אפילו אצלם ממנו סלפי.
שיאים או הישגים יוצאי דופן מעוררים בנו ריגוש מכיוון שהם התמצית המזוקקת של היכולת האנושית. וחוויות מעוררות רגש מביאות מבקרים ותיירים מכיוון שבני אדם אוהבים להתרגש.
לירושלים מגיעים בכל שנה מיליוני מבקרים כי זוהי אחת מהערים המרגשות בעולם. לחיפה מגיעים מעטים כי העיר איננה מרגשת ואינה חווייתית. היא יפה מאוד וגם ליופי יש ביקוש, אבל ערים יפות רבות יש בעולם. מרגשות – הרבה פחות. רגשו אותנו. השאר כבר יבוא.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
