זכות היא לעסוק בהוראה ובחינוך. וככובד האחריות כך עומק השליחות, וכך גם עומק התובנה שתפקידו המרכזי של החינוך הוא לעצב את החברה ולתקנה.
אחד מהוויכוחים הסוערים בעולם החינוך נסוב סביב שאלת הזכות או החובה להביע עמדה פוליטית ולהזמין את התלמידים לשיחה ביקורתית על הנעשה בחברה.
תפקיד החינוך בעיני הוא לעצב אנשים עצמאיים, ביקורתיים וערכיים שיוצרים נרטיבים, ולא אנשים צייתנים שמאמינים בנרטיבים שבעלי ממון ושררה יצרו עבורם. הבחירה האישית והמקצועית שלי ברבנות ליברלית ובחינוך יהודי נובעת מהתובנה שהתרבות היהודית והרעיון הציוני מחנכים אותנו לחיות בחברה שמבוססת על עקרונות ועל ערכים פלורליסטיים כמו “אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם”, “שבעים פנים לתורה” ו“מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין”.
צריך לומר ביושר ובקול רם שהמעשה החינוכי הוא מעשה פוליטי. ואין אני מתכוון למובן הצר של הפוליטיקה, שמצטמצם לתחום השלטון והממשל אשר מנהל מאבקי כוח הנוגעים לשליטה ולסדר. כוונתי היא לחינוך פוליטי שנועד לפתח את כישוריו האינטלקטואליים ואת רגישותו המוסרית של התלמיד באמצעות תכני הלימוד או תכנים אקטואליים, וזאת כדי שיהיו בידיו כלים שיאפשרו לו כאזרח העתיד לנקוט עמדה בעניינים פוליטיים וערכיים מתוך תחושת אחריות אישית מפותחת, עצמאות מחשבתית וחשיבה רציונלית המבוססת על ידע והנשלטת בידי נורמות המוסר הנהוגות.
רוצים להישאר מעודכנים?
מורה שמאמין כי הוא עוסק רק בהוראת תכנים וידע מוּלָך שולל על ידי כוחות פוליטיים גדולים ממנו – אלו המממנים והכותבים את תוכניות הלימודים ומנהלים את מערכות החינוך והקהילה בחברה. הללו סומכים מאוד על כך שציבור המורים אינו מתעקש לשאול שאלות על אודות תפישת העולם העומדת בבסיס תוכניות הלימודים בהיסטוריה, בתנ”ך, באזרחות, בספרות, בשל”ח, ביהדות, בביולוגיה, בפיזיקה, בכלכלה ומינהל, בדיפלומטיה, בגיאוגרפיה, בתיאטרון, באמנות, במוזיקה ובכל מקצועות הלימוד. הרי אלו הם התוכניות והתכנים שייעודם הוא להפוך את ילדינו לבוגרים מעורבים ומשפיעים בחברה.
אל לנו להיבהל ממלכודת ההבחנה שבין חינוך פוליטי ראוי לחינוך אידיאולוגי מטעם. הבעת דעה או עמדה המבטאת תמיכה בערכים של זכויות אדם ושל צדק חברתי היא חובה. לעומתה, הבעת תמיכה או אי תמיכה בארגונים העוסקים בפועל מצד זה או אחר של הקשת הפוליטית במימוש הערכים במציאות לפי הבנתם אינה ראויה לטעמי בשיח החינוכי. יציאה ברורה נגד אמירה גזענית או הדרה כזו או אחרת היא חובה, בעוד שיציאה נגד מפלגה מסוימת או הקהילה שבה חי ופועל האדם שאומר את האמירה אינה ראויה בשיח החינוכי.
תפקידו של המחנך לעסוק בערכים ובעקרונות המקדשים את זכותו של כל אדם לחיים, לכבוד ולשוויון, אך את פירושם ואת הגשמתם של ערכים אלו במציאות הקשה והמורכבת של חיינו עלינו להשאיר לתלמידים להבנתם, ולסמוך על הבחירות שלהם, גם אם אלו שונות לחלוטין מהבחירות שלנו.
עלינו לשמש לתלמידינו דוגמה בנקיטת עמדה חברתית ולהיות נוכחים ופועלים בכל מקום שבו מתרחשים עוולה חברתית ומעשה של הדרה או גזענות.
אתגר גדול לחינוך בכלל ולחינוך היהודי המתחדש בארצנו בפרט הוא שתלמידינו ירגישו בטוחים להחזיק בתפישת עולם שהם עיצבו כמיטב הבנתם כבני אדם בוגרים, ומכך שעלינו לכבד את נטיות לבם הפוליטיות, הדתיות והמיניות וללמדם ליהנות ולצמוח מהשיחה ומהמחלוקות, שיסודן הוא בהבדלים ובשונות שבין כולנו.
הכותב הוא מנכ”ל בית הספר ליאו באק
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אם מנכל ליאו בק היה נעזר בגימלאים מבין הבוגרים…..