האלימות הבין שבטית והבין מגדרית בחברה שלנו גואה. אנו עדים למקרי אלימות רבים בתקופה האחרונה – אלימות מילולית שלעתים רבות מדי הופכת לאלימות פיזית. זאת ועוד – אנו עדים להעלמת עין ואף לעידוד אלימות זו מצד מנהיגי ציבור, וכאשר ציבור מסוים אוזר עוז ומתנגד לכך, המדינה רועדת כי חסמו כמה כבישים. עד כדי כך רידדנו את עצמנו – אלימות מצד קורבנות (שאין להסכים איתה אך אפשר להבין אותה) גורמת לתרעומת ולביקורת, אך הבריונים והמתעללים נישאים על כפיים.
אפשר למנות מקרים רבים מהתקופה האחרונה, ואציין אך מעטים מהם: סדרת מעשי הרצח בחברה הערבית שאינם מקבלים מענה מהמנהיגות; ירי למוות של שוטר בסלומון טקה, בן העדה האתיופית, והתגובות לאירוע; הילולת שובם של החשודים באונס מקפריסין שלבסוף נחשדו “רק” בהפצת סרטונים מבחילים; אמנים ומפורסמים החשודים באלימות כלפי קטינות וזוכים לכבוד אצל שרים וחברי כנסת; אלימות כלפי קהילת הלהט”ב ואמירות קשות נגדה מצד שרים, מנהיגים ואנשי חינוך.
נדמה שחוט שני נורא שזור באירועים אלה. הם התרחשו ומתרחשים על רקע התקרנפותה של החברה שהופכת את היוצרות בין קורבן למתעלל, שמהללת את החזק והבריון ושמאיינת את הקורבן. תהליכים אלו נוגעים לליבת העשייה החינוכית – התוויית הדרך של החניך לגילוי עצמי, למימוש עצמי ולמציאת מקומו בחברה. כאשר המנהיגים שלנו אינם מתווים את הדרך, ולעתים אף מעודדים את ההידרדרות, אנשי החינוך אמורים לעשות זאת במקומם.
מחנכים באשר הם, אנשי מערכת החינוך והעומדים בראשה, מחנכים פורמליים ובלתי פורמליים הם אלה שנמצאים בצומת דרכים לא פשוט. מחד, חובה עליהם לנקוט עמדה ערכית ברורה כלפי הנעשה סביבם ולהעביר עמדה זו לחניכיהם. מאידך, אנשי החינוך נושאים באחריות כבירה לביטחונם – הפיזי והנפשי כאחד – של ילדינו.
רוצים להישאר מעודכנים?
בצומת מורכב זה נמצאים ההורים, שגם הם מגיבים למתרחש וכמהים לחולל שינוי ולהשפיע על חינוך ילדיהם. בשיח נכון ומשתף ניתן ליצור מערכת אחודה של הורים ומחנכים שיתוו את דרכם של הילדים–חניכים. כך נעביר מסר אחיד ומתמשך לילדינו בהתאם לרוחה של כל קהילה ומשפחה באשר היא.
אנו רואים בשותפות זו כלי רב עוצמה בעיצוב עתידם של ילדינו והקהילה שלנו. אנו רואים לעצמנו חובה להיכנס לריק המנהיגותי הקיים כיום בנושא ההתייחסות של החברה לאלימות, לנקוט עמדה ולעשות מעשה. אנו קוראים למערכת החינוך ולעומדים בראשה להרים את הכפפה, וביחד איתנו ההורים לפעול לשינוי המצב.
עלינו לשלב ידיים, כולנו ביחד, לחזור ולראות את השונה ואת האחר, לדעת להראות לילדינו את היופי בסבלנות ובסובלנות, במגוון הדעות, הזהויות, הנטיות והמגדרים. עלינו לשים קץ להשתקה, בין אם בקריצה ובין אם במעשה, של דעות שונות. עלינו לקטוע אלימות באיבה, בין אם ברשתות החברתיות, בחצר בית הספר או בגן המשחקים בשכונה.
ללא עבודה משותפת, רציפה ובלתי פוסקת אנו צפויים להמשך ההידרדרות. בראש ובראשונה עלינו לדבר על הנושא, כל הזמן וללא ליאות, לנתח כל אירוע ביחד עם ילדינו ולהסביר להם את מה שהיה נדמה שהוא ברור מאליו – מה מותר, מה אסור ומי הם הקורבנות האמיתיים. אלימות אינה גזירה משמים. ניתן למגר אותה ביחד.
הכותב הוא סגן יו”ר ועד ההורים היישובי בחיפה
