מיליוני ילדים יבואו בשער בתי הספר בישראל ביום ראשון. אבל האם בתי הספר שלנו מבטיחים את שוויון ההזדמנויות לכל ואת המשך קיומה של חברה דמוקרטית בישראל? האם התלמידים יקבלו את החינוך ואת ההכשרה שלהם הם זקוקים? האם הם יהיו מוכנים לעולם העבודה שממתין להם בעוד עשר או 20 שנה? האם הם יהיו מגיניה של חברה חופשית שבה האדם נהנה מחירות אישית ומיכולת בחירה? האם הם יהיו בני אדם טובים יותר בתום המסע החינוכי שלהם במערכת החינוך הישראלית?
שאלות אלו נראות אולי כלקוחות מרשימת שאלות בסמינריון לחינוך באוניברסיטה וכהזמנה לדיון פילוסופי, אך האמת היא שאלו הן שאלות קיומיות, וכל הורה ומורה צריך לשאול אותן בעת שהוא מברך את הילדים לשלום. הילדים שלנו שואלים שאלות מסוג זה כבר מזמן.
לאחרונה נתקלתי בקריקטורה ב”וול סטריט ג’ורנל” שתיארה מורה עומדת לפני לוח בכיתתה ואומרת: “בוקר טוב תלמידים. אני גב’ קירק ואני ספקית התוכן שלכם”. מצחיק? אולי. מציאותי? מאוד. בפתח שנת הלימודים החדשה אני מבקש להציע לכל העוסקים בחינוך לשאול מה באמת חשוב.
חינוך הילדים הוא משימה יקרה ואולי החשובה ביותר של ההורים. המורים בבתי הספר יכולים לסייע ולתמוך בתהליך. בניית שותפות כנה ואמיתית בין הורים למורים, המושתתת על דיאלוג מכבד, היא תנאי הכרחי לתשתית הנדרשת לחינוך מיטבי.
תוכן ומידע רבים מאוד זמינים לילדינו, והם יכולים לגשת אליו במהירות וביעילות. הצורך בשינון חומר מתייתר לחלוטין ומעמיד לדיון את השאלה מהם גופי הידע שחשוב שיהיו ברשות הילדים כבני תרבות וחברה אנושית חופשית. תפקיד מרכזי של בית הספר הוא חינוך האופי של ילדינו. איזה הורה לא ירצה שהילד שלו יהיה אדם טוב ומצליח?
רוצים להישאר מעודכנים?
בכך אנו תמימי דעים. הורים ומורים הם המאמנים הטובים ביותר של הצעירים בתהליך עיצוב אופיו של האדם כטוב וכבעל ליבת ערכים אנושית שמדריכה את התנהגותו ואת חייו. תוכניות לימודים צריכות להדגיש את מקומם ואת חשיבותם של אתיקה ומוסר בכל עולם תוכן. אמינות ויושרה, כבוד והערכה לאחר, אחריות, הוגנות, דאגה לאחר ונדיבות, אזרחות מעורבת, תודה והוקרה הם רשימה בסיסית של ערכים שמשפחה ובית ספר צריכים לאמן בהם את הילדים. אימון ערכי, מוסרי ואתי דומה לכל אימון שהוא. צריך להתמיד בו לאורך זמן ולהציע תרגילים מתאימים לתהליך זה.
לצד חינוך האופי, מן הראוי שבית הספר יאמן את תלמידיו בכישורים חשובים להצלחה בחיים. בעיני, להיות אמפתי ולהבין כי אמפתיה היא המנוע שמניע את הטוב שבנו, הופך אותנו לבני תרבות ומקשר בינינו כבני אדם, הוא דבר קריטי להצלחה. חשוב לאמן ילדים לאמפתיה מגיל צעיר ולחזק בהם את היכולת לראות את נקודת המבט ואת ההרגשה של האחר, להישאר בעמדה לא שיפוטית כלפיו ולייצר תקשורת בהתאם. עלינו לחזק את הביטחון העצמי של ילדינו, לאמנם להאמין בעצמם ולסייע להם לפתח אומץ לב אישי. גם הקשבה היא מרכיב קריטי בהצלחה. ניתן לאמן את הילדים להקשיב לדעות של אחרים לפני שהם מביעים את דעתם ולראות בכך הזדמנות ללמידה ולפיתוח אישי.
עלינו לאמן את ילדינו בדיבור בפני ציבור ולהציג את עצמם ואת דעותיהם באופן מעניין ומשכנע. עלינו ללמדם לנהל את זמנם באפקטיביות כי הזמן הוא משאב יקר שלא ניתן לשחזור. חשוב לאמן את הדור הצעיר להתמיד בעשייה ובפיתוח האישי שלו, ובאופן כללי לאמן אותו ליילל ולהתלונן כמה שפחות ובמקום זה לקחת יוזמה, להתנסות, להיכשל, ללמוד, ללמוד וללמוד.
ולבסוף, עלינו להבטיח כי גם ילדינו וגם ילדיהם והדורות הבאים ייהנו מחירות, מחופש בחירה ומחיים בחברה דמוקרטית שמאפשרת זאת. עלינו ללמדם אזרחות טובה מהי ולאמנם להיות שומרי הסף של החברה שבה אנו חיים. זוהי אחריותנו כהורים וכמחנכים לעודד חשיבה ביקורתית מבוססת ידע, לעודד השתתפות פוליטית ולהכשירם לתפקידי מנהיגות. חשוב שילדינו יגדלו להיות אנשים בוגרים בעלי רגישות חברתית לאחר, שיידעו לזהות עוולה ושיהיו מוכנים לפעול לתקנה, ובעיקר – שיעשו הכל כדי לשמור על מדינת ישראל חופשית ודמוקרטית, שוחרת שלום ומושא להערצה לעמים רבים בזכות מחקר ופיתוח, פריצות דרך במדע וברפואה והישגים בכל תחומי החיים, שיביאו לשיפור איכות החיים לתושבי כדור הארץ.
שנה טובה, מוצלחת ומהנה לכולם.
הכותב הוא נשיא ומנכ”ל הפדרציה היהודית ו־JCC ביורק קאונטי, פנסילבניה, ומנכ”ל מרכז חינוך ליאו באק לשעבר (2017-1999)
