למרות נטייתי הטבעית העיקשת, אני מורגל בכך שמפנים כלפי את הדרישה: “אל תהיה ציני”. בלי שום ציניות, נס נעשה לי וזכיתי בבת זוג (בלי עין הרע, טפו, חמסה) שהיא אחד מהא.נשים ישרי הדרך ביותר שפגשתי, ותמיד אתה יודע בדיוק איפה אתה עומד איתה. באמת. לפעמים, כשאני לא מצליח להתגבר על הנטייה הטבעית ומשמיע באוזניה אמירה צינית כמו “מי צריך טיפולי המרה כשאברכים רוקדים כל כך יפה ביחד”, “בניגוד לאשכנזים של דור הפלמ”ח כמו גנדי ויגאל אלון, המזרחים הם באמת חסרי תרבות” וכיוצא באלה, היא מסתכלת עלי קצת מבולבלת ומנסה להחליט אם אני מתכוון באמת ובתמים למה שזה עתה אמרתי. אני צריך להסביר שזה היה בציניות, מה שנוטל מהציניות את עוקצה.
התחושה אחר כך היא לא נעימה, כאילו באמת קלקלת איזה תום. כאילו הולכת מישהו שולל רק כדי לבטא את המרירות שנמצאת בתוכך. אולי אפילו לא כאילו. ציניקנים מכחישים לרוב שבאמירות שלהם מוסווה רוע, אבל זוהי בדיוק מהותה של הציניות – הכחשת הרוע כדי לאפשר את הופעתו מחדש כתמימות.
צריך לומר – ציניות היא לא מתכונותיו הטרומיות של איש המעשה. היא שייכת יותר לעולמו של הפרשן, זה שמנהל את העולם מהיציע, ואני לא מדבר על פרשנים משובחים, בקיאים ולמדנים, אלא פרשנים של הבזול, אלה שבדקה יודעים לתת לך תמונת מצב של המערכת הפוליטית לקראת הבחירות, אלה שיודעים באמת מה חשב המאמן כשהוא עשה את החילוף רק בדקה ה־80, אלה שיודעים מראש איך תיראה הקדנציה של ראש העיר. בשם אחר אפשר בפשטות לקרוא לסוג הזה של פרשנים “עיתונאים”.
אז אני משתדל, באמת, וזה לא פשוט. יש לי גם ילדה בת 9 (טפו, חמסה), וציניות עם ילדים היא בכלל פשע הורי, במיוחד כשאתה רואה את הדבר היקר והטהור הזה מנסה לחקות את הציניות של אבא, יושבת מול תוכנית ריאליטי, נגיד, ופולטת לעומת אחד השופטים: “כן, עכשיו בוא נראה איך אתה מתרגש כל כך”. כך חומסת הציניות את שאריות הטוב.
רוצים להישאר מעודכנים?
אני מנסה ככל יכולתי להתעלות לסטנדרטים של בנות הבית האחרות. זוגתי, למשל, התחילה לפני שנתיים להיות טבעונית. משיקולי חמלה בלבד, בלי קשר לבריאות. כעבור זמן קצר בתי החליטה להפוך לצמחונית. מתוך הכרה במוסריות של המהלך, וגם קצת מתוך הזדהות עם בנות הבית, החלטתי גם אני להפוך לצמחוני. כמובן שטבעונות היא מהלך יותר שלם כשמדובר בחמלה – אין לי תירוצים בעניין זה מלבד העובדה שזה קשה לי מדי, אבל אני מאמין שגם העובדה שאני פוגע פחות בעולם החי משום שאני לא אוכל בשר היא בעלת ערך.
כמובן שאי אפשר לטעון שיש חפיפה בין טבעונות או צמחונות לבין היעדר ציניות, ויש צמחונים וטבעונים ציניים עד שורשי שערותיהם, אבל יש איזשהו קשר. קשה לעמוד מול אנשים ולדבר על בעלי חיים כעל יצורים חושבים ומרגישים בלי לעורר ציניות, בלי שיביטו בך כבתם או כבשוטה. קשה לדבר, לפחות עם מבוגרים, על קשר של חברות והבנה בין בעלי חיים לבני אדם בלי להיחשב לתימהוני.
בעולם פחות ציני מי שמאכיל חתולי רחוב לא היה מיד מעורר את המחשבה שהוא בטח ערירי ואין לו יכולת לתקשר עם בני אדם. בעולם פחות ציני מי שמתרגש כשהוא רואה עורבני או שלדג ברחוב לא היה מקוטלג כעוף מוזר. בעולם פחות ציני מי שעולץ כשהוא רואה חזירת בר עם שלושה גורי חזרזירים ברחוב ליד הבית שלו ועומד רגע כדי ליהנות מהפלא שעלה מהוואדיות לפני שהוא ממשיך הביתה, לא היה נחשב לסכנה לחברה.
מה שיפה בהיעדר ציניות ובחמלה הוא שזה מופנה לשני הכיוונים. אין צורך להיות ציני גם כלפי מי שנבהל מחיות ונרתע מחברתן. גם הן חלק מנפלאות הבריאה. אלה שנרתעים מללטף כלבלב אינם אנשים רעים בהכרח. אלה שמיד חושבים על כינים כשהם רואים יונים אינם אנשים חסרי רגשות. גם אלה שמתמלאים אימה למראה חזרזיר שממתין להם ליד דלת האוטו באישון בוקר לא צריכים להעיר בכם את הציניקן. גם לא כשהם שולחים את ידם אל הסלולרי ומחייגים למוקד העירוני. עדיין הציניקן יכול להישאר בנרתיקו. כן, וגם כשהם מבקשים שיגיע מתנדב מסיירת החזירים ומקבלים את מספר הטלפון שלו מהמוקד. וגם כשהם מעירים אותו במיטתו ומבקשים שיבוא ויעזור להם לעשות לחזרזיר “קוצ’י מוצ’י לך מפה”, עדיין לא צריך להיות ציניים. אחרי שהם מסיימים את השיחה ועומדים ומחכים למתנדב שיגיע מרמת ספיר לכרמליה, אז אולי.
