באיינדהובן לא ביקרתי מעולם. אדם המתכנן לו ולמשפחתו טיול בהולנד ויש לו זמן קצוב, לא יכלול כנראה את העיר הקטנה בתוכנית נסיעתו. הוא לא יפסיד הרבה. איינדהובן שבדרום הולנד, מרחק של כמה עשרות קילומטרים מבלגיה, היא עיר של פחות מרבע מיליון תושבים עם מעט מאוד היסטוריה. אין בה קתדרלות מרשימות, אין בה מונומנטים אדריכליים משמעותיים, אף אמן מוכר מההיסטוריה לא פתח בה את הסטודיו שלו, וגם נוף יוצא דופן אין בה.
ובכל זאת, בכל שנה פוקדים את העיר כ־750,000 אנשים, ובסוף החודש הזה יבקרו בה עשרות אלפי מהנדסים ומעצבים ויישארו בה למשך שבוע. שבוע העיצוב ההולנדי הוא אחד מאירועי השיא בעולם העיצוב והעיצוב התעשייתי. הפסטיבל, שמארח בכל שנה מאות דוכנים של מפעלים, מעצבים ומהנדסים, נחשב לפסטיבל השני בחשיבותו בתחום אחרי פסטיבל העיצוב של מילאנו.
השפעתו של הפסטיבל על עולם העיצוב היא כה דרמטית עד כי איינדהובן עצמה זכתה בזכותו למעמד של בירת העיצוב ההולנדית ולתואר העיר היצירתית ביותר בעולם. מנהיגי עולם חשובים, כמו למשל קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, נוהגים לבקר בה כשהם מגיעים לאזור, וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי מרבה להזכיר אותה בנאומיו כדוגמה לעיר חדשנית ויצירתית.
מה הוביל עיר פועלים אפורה וחסרת ייחוד למעמד בין לאומי כה מרשים? התשובה טמונה בעברה. בשנות ה־20 של המאה הקודמת הוקם בעיר המפעל הראשון של חברת פיליפס. תוך כמה שנים הפכה פיליפס לא רק לאחת מחברות הטכנולוגיה והחשמל המובילות בעולם, אלא בעיקר לעמוד התווך שעליו נשענת כלכלת העיר כולה.
כמעט כל תושבי העיר עבדו במפעל או עבורו; התעשייה המקומית ייצרה מוצרי לוואי עבור פיליפס; טכנאים, מהנדסים ומעצבים נהרו אל העיר כדי להשתלב בתעשייה; ופקולטות למדעים ולהנדסה נפתחו בה כדי לייצר את הדור הבא. כך גדלה העיר, ומיישוב שמנה כ־20,000 תושבים בתחילת המאה הפכה איינדהובן לעיר של יותר מ־200,000 תושבים בסופה.
רוצים להישאר מעודכנים?
המשבר הכלכלי הקשה שעברה החברה בסוף שנות ה־90 פגע בה אנושות, והיה חשש אמיתי כי העיר כולה תקרוס. כדי להתמודד עם המשבר הוקם ארגון איינדהובן 365 – גוף שהציב לעצמו מטרה לחלץ את העיר ממצבה בזכות פיתוחה ושיווקה אל העולם.
בחודש שעבר הגיע מנכ”ל הארגון פיטר קנטי לביקור קצר בחיפה כדי להכיר את העיר ולבחון אפשרויות לשיתוף פעולה בתחומי התיירות והפיתוח. קנטי ואיש יחסי הציבור שלו היו אורחיהם של נעמה סובול מהבלוג תרבות אכילה ומיכל מנור מהבלוג רואה עולם.
הסוד הוא במיתוג, אמר לי קנטי בשיחה שקיימנו במסעדת שטרודל במושבה הגרמנית. סקר מקצועי שעשה הארגון עלה על שלושה עמודים שעליהם נשענת העיר – יזמות, ידע וטכנולוגיה. במקום לשקוע בדיכאון על המשבר הכלכלי בחרו באיינדהובן להמשיך ולהשקיע בשלושת היסודות הללו.
התוצאה לא איחרה לבוא: במקום פיליפס ששקעה נכנסו עשרות חברות אחרות. במקום שהמהנדסים והמעצבים יעזבו, הביקוש להם רק הלך וגבר. במקום שהפקולטות יתרוקנו, עוד ועוד נפתחו. תוך כמה שנים הפכה איינדהובן למקום שאליו רוצים להגיע כל מי שעוסק בתחומי התעשייה, העיצוב והטכנולוגיה. הם לא באים כתיירים ולא כאורחים. הם מעתיקים את מרכז חייהם אל העיר והופכים לתושביה.
איינדהובן הצליחה לעשות את מה שערים רבות מייחלות לו: היא מצאה את ייחודה והלכה על מיצויו בכל הכוח. בדרך כלל זה עובד. על עיקרי מסריו ותובנותיו של קנטי לגבי חיפה וייעודה אכתוב בטור הבא.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
לא צריך מיתוג צריך הגיון ישר
מה שבטוח באיידהובן אם היה לה חוף ים עם מים שאפשר ממש לשחות בהם הטיילות לא היו נראות קטנות ומוזנחות וריקות עשרות שנים כמו שנראות בת גלים וחוף דדו. היו שם עשרים מלונות ומאות אלפי תיירים שבאים לחוף.
שמואליק גלבהרט
אני מתנגד לשדה תעופה במפרץ, דיינו ברמת דוד. אולם לגופן של עובדות – באיינדהובן קיים שדה תעופה בינלאומי, ואפילו יש טיסות ישירות לנתב"ג. סה"כ זו עיר נחמדה, עם אוניברסיטה נחמדה, ובה סטודנט נחמד להנדסת סביבה, זה הנכד הנחמד שלי, עמית. צעירות חיפה המעוניינות להתכתב איתו, מוזמנות דרכי.