אומרים שאלוהים לוקח רק את הטובים. זה לא נכון. פשוט על הטובים אנחנו בוכים יותר.
את דני נישליס אני מכיר כבר שנים רבות, קצת לפני מלחמת לבנון השנייה, אבל היכרותנו בשנים אלה היתה שטחית. לאחר מכן רעייתי אודיה החלה לעבוד אצלו ברדיו חיפה ככתבת צעירה ונשארה לעבוד שם עד היום. אודיה תמיד תיארה את דני כסוג של אבא. שלא תטעו – דני היה מנהל קשוח ומדויק שדורש מעובדיו את המקסימום, אבל הוא גם ידע להכיל, להבין ולסייע לכל עובד ולכל אדם בעת צרה. וכך בדיוק דני ואני התחברנו.
לפני כארבע שנים יצאה אודיה מהקלטה ברדיו ועברה ליד משרדו. דני, שניחן בכישרון זיהוי פנומנלי, הבחין מיד על פניה שמשהו לא כשורה. אף אחד אחר לא שם לב, אבל הוא ראה זאת מיד. לאחר שיחה קצרה הוא הבין ממנה שהבעיה למעשה קשורה בי. באותה התקופה מצבי הבריאותי היה לא פשוט – דבר שהפריע לתפקודי – ומצב רוחי היה שפוף. דני צלצל אלי ואמר לי: “שווץ, מחר ב־8:00 ניפגש בחבית ונצא להליכה בים. חשוב להיות אופטימי". “האופטימיות היא בריאות” היה הסלוגן הקבוע שלו.
מאז אותו היום זכיתי בשעה 8:00 זכיתי בזכות גדולה. לא הכרתי לפני כן את הצד הזה בדני – צד מבין, עוזר ומייעץ. הוא התגלה לי כאיש שיחה שאפשר לדבר איתו על כל נושא. מעבר לסיוע הרב שהוא סייע לי בטיפול הרפואי שהייתי צריך לקבל, דני הפך לידיד נפש, אדם שרק איתו הצלחתי לדבר על דברים שנשמרו בבטן לפני כן ולא הצליחו לצאת החוצה. דני היה לי ליועץ, לחבר ולסוג של אב רוחני שתמיד היה שם, גם בימים שבהם הוא הרגיש פחות טוב.
רוצים להישאר מעודכנים?
מאז שוחחתי עם דני כמעט על בסיס יומי. הוא הציל אותי, ואני באמת מאמין שבזכותו הצלחתי להתגבר ולעמוד על הרגליים. דני לימד אותי שיעור על אופטימיות ועל הסתכלות מזווית אחרת על החיים. גם כשקשה צריך להמשיך, וכך הוא עשה גם עצמו.
התקופה האחרונה היתה לו קשה. מצבו הגופני הידרדר בהדרגה. הוא נכנס ויצא מבתי חולים, ובשלב מסוים כבר לא יכול היה להתנייד. נשימתו נעשתה כבדה וגופו נחלש, אבל ראשו היה חד עד ליומו האחרון. דני היה אדם יצירתי מאוד וחשב תמיד על רעיונות ופיתוחים חדשים ועל שינויים ושדרוגים. פעמים רבות הוא סיפר לי על מיזמים ועל פרויקטים שחשב עליהם, שרובם לצערי כבר לא ייצאו לאוויר העולם.
דני היה אדם מיוחד, אדם גדול מהחיים, שכל אתגר היה קטן עליו ושתמיד ראה שני צעדים קדימה. כל מי שהכיר אותו הבין את זה. הוא היה אדם החלטי שתמיד ביצע את הרעיונות שהגה, אדם שהשאיר חותם לא רק ברדיו, בתקשורת ובפועלו הרב בעיר, אלא בלבם של אנשים רבים.
ועכשיו כל שנותר לי הוא להיפרד מהאיש הענק הזה שאהבתי בכל לבי – האיש ששינה את חיי כמו את חייהם של רבים אחרים.
שלום לך, חבר. נוח בשלום על משכבך. מגיע לך.
הכותב הוא מנכ”ל החברה לנדל”ן ומנכ”ל אגודת מכבי חיפה
