שכונת בת גלים מייצגת בעיני טוב יותר מכל שכונה אחרת בעיר את הווייתה הנוכחית של חיפה – present progressive (ובעברית: הווה מתמשך).
הטיילת הוותיקה, שמשתרעת מתחנת הרכבל בדרום ועד למבנה הקזינו השומם בצפון, היא מרווחת ונעימה אך דלה מאוד במטיילים. רוב הפוסעים בה בבוקר הם תושבי השכונה שיורדים מביתם בבגדים קלים כדי ללוות את כלבם. פה ושם מטיילות אמהות צעירות עם עגלות, משוחחות זו עם זו ונושמות את אוויר הים. על הספסלים הדהויים והמתקלפים יושבים הזקנים והקשישים – רובם דוברי רוסית שמתגוררים בבית האבות הגדול הסמוך לטיילת.
הרצים המזיעים חוצים את הטיילת במהירות ואינם מותירים בה כל חותם. עבורם זוהי אך נקודה שולית במסלול הריצה המפרך. הם נהנים אולי לראות את אדוות הגלים הנשברים בחדווה אל החוף הסלעי, אבל הם לא יעצרו בשום נקודה כדי להביט אל האופק.
לפעמים עוברים במקום גם כמה תיירים. אפשר לזהות אותם לפי לבושם השונה, הרוגע שבפסיעתם והמפה שהם מחזיקים בידם. עד לפני כמה שנים היה נדיר מאוד למצוא אותם שם, אך בשנים האחרונות נפתחו כמה מלונות בוטיק נחמדים בשכונה, קרוב מאוד לים, ולפתע השכונה הפכה לאתר תיירות.
רוצים להישאר מעודכנים?
על מה הם חושבים כשהם פוסעים בטיילת, מביטים במפה ומנסים לחשב את מסלולם? האם הם החליטו בינם לבין עצמם, בעודם סועדים את ארוחת הבוקר, כי יחלו את היום בטיול נעים לאורך החוף ויגיעו הכי רחוק שאפשר? או שמא הניחו מראש כי מכיוון שמצאו מלון על הים, הרי שהגיעו בוודאי למקום הכי פופולרי ומתויר בעיר, וכעת הם מתפלאים לאן נעלמו כולם?
משהו טוב עובר על השכונה בשנים האחרונות. לצד בתי המלון נפתחו גם שניים-שלושה בתי קפה שכונתיים חביבים, והם מלאים סועדים. בתי הקפה נהנים מלקוחות טובים ונאמנים ומשדרגים מאוד את תחום המסעדנות השכונתי, שעד כה ידע בעיקר מסעדות דגים ותיקות ונחשבות, אך כמעט שום דבר מעבר לכך.
גם בתי השכונה עוברים מהפך חלקי בשנים האחרונות, כשיותר ויותר מבנים ישנים נכנסים למיזמי תמ”א. אולי מהבחינה האסתטית לא מדובר בבשורה של ממש, אבל כשהמנופים עובדים, גם הכסף עובד לצדם – הביקוש גובר ועמו עולה שווי הנכסים.
בצפון הטיילת מבנה הקזינו העירום והנטוש הוא מקרה מעורר ייאוש. כבר שנים רבות שהמתחם סגור, אך כל בנייה לא נעשית בו ואיש אינו יודע מה יעלה בגורלו. אם פיסת הבטון הזו מייצגת במצבה העגום את עברה של השכונה, הרי שבמובנים רבים עתידו של הקזינו עשוי לסמל גם את עתידה של השכונה כולה. אם תושלם הקמתו והוא יהפוך למלון היחיד בישראל הממוקם על קו המים ממש, יש להניח ולקוות כי בנייתו תזריק זריקת מרץ לשכונה, ובמיוחד לטיילת המשוועת להתחדשות בעצמה.
בחלקה הדרומי של הטיילת, סמוך לתחנת הרכבל (שגם הוא ידע ימים יפים יותר) ולמתחם המסעדות, מושלם בימים אלה מתחם חדש של מסעדנות וקולינריה. יזמים אינם פותחים מסעדה חדשה במקום שאין לו פוטנציאל עסקי כדאי. ועדיין, לאורך הטיילת עצמה לא קם במשך עשרות שנים ולו קיוסק אחד לרפואה. אפילו מתחת לגשר אלנבי, היכן שאמור לקום מחדש מועדון הגלישה, האזור הוא סגור ומסוגר ואינו מנוצל.
הפוטנציאל של השכונה הזאת הוא אין סופי. האוכלוסייה היא צעירה וחפצת חיים, הבתים הישנים הם קסומים ונעימים, השטח הוא מישורי ונוח להליכה, הים נמצא במרחק נגיעה ואפילו תחנת הרכבת נמצאת במרחק הליכה קצר. בת גלים משוועת ליד מכוונת בוטחת ויצירתית, שתיקח את כל נכסיה, תלטשם ליהלום שהשכונה אמורה להיות ותפיח בה חיים מחדש.
בדיוק כמו העיר חיפה.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
