בשנה האחרונה, שבה אני מכהנת כחברת מועצה בעיר מטעם הירוקים, השאלה שנשאלתי הכי הרבה היתה “תגידי, בשביל מה את צריכה את זה?”. אינני יודעת מה מניע את שאר חברי המועצה, אך אני נכנסתי לפוליטיקה פשוט כי אני אינטרסנטית ורוצה שהעיר שלי תהיה טובה יותר – מקום שבו הבנות שלי יוכלו לנשום אוויר נקי, נטול גלי סירחון מהמפרץ, ומקום שמתקיימות בו קהילה ומערכת חינוך מעולות.
בישראל קיים חוק חינוך חובה חינם מגיל 3, אך בערים רבות מדי נשחק החוק, והלכה למעשה מתקיימות בחיפה שתי מערכות חינוך – האחת מעולה וייחודית לעשירים, והשנייה בינונית ורגילה לכל השאר.
מיון של ילדים למוסדות חינוך לפי יכולות התשלום של הוריהם מעלה דילמות ערכיות וגם חינוכיות. נוסף על כך, תשלומים חודשיים לבתי ספר ולגנים פרטיים הופכים את מטלת סגירת החודש למשימה בלתי אפשרית. תשאלו הורים שיש להם ילד (או יותר) בבתי הספר הריאלי או ליאו באק והם נפרדים משכר לימוד של 20,000 שקל בשנה עבור כל ילד, וזאת כאשר יוקר המחיה בישראל הוא ממילא מהגבוהים במדינות ה־OECD.
הביקוש לחינוך ציבורי טוב הוא רב, ומוסדות חינוך ייחודיים ומוצלחים יכולים להוות אבן שואבת להתחדשות עירונית. כזה הוא גן החובה האנתרופוסופי והציבורי קרן אור בשכונת בת גלים, שהוקם לפני שלוש שנים. הגן מהווה רצף חינוכי–קהילתי לבית הספר האנתרופוסופי הציבורי בשכונה, והוא שואב מכך את כוחו וייחודו.
הביקוש לגן עולה תדיר על ההיצע, ונוצרת תופעה חדשה – משפחות עם ילדים קטנים עוברות במיוחד לשכונה על מנת שילדיהם יזכו להתחנך לפי תפישת העולם האנתרופוסופית. היעדרו של גן עירייה ברוח האנתרופוסופית לגילאי 3 בבת גלים מפריד בין תושבי השכונה שיכולים להרשות לעצמם לממן חינוך כזה באופן פרטי לבין אלה שידם אינה משגת.
רוצים להישאר מעודכנים?
החינוך האנתרופוסופי תופס תאוצה בשנים האחרונות ברחבי הארץ – ביקנעם, בירושלים ובקרית טבעון נפתחו זה מכבר גנים אנתרופוסופיים ציבוריים לגילאי 3. זרמים נוספים שהפכו למבוקשים בעשור האחרון הם בתי ספר למדעים ולאמנויות ובתי ספר פתוחים ודמוקרטיים. מגמות אלו בחינוך צריכות לעמוד לנגד עיניהם של קברניטי העיר.
במארג השיקולים של משפחה צעירה שבוחרת היכן לגור, מקום התעסוקה ואיכות החינוך הם הפרמטרים המכריעים. חיפה סובלת מהגירה שלילית. בשנת 2002 התגוררו בחיפה 271,000 תושבים, והיום גרים בה כ־282,000 תושבים. זוהי צמיחה מינורית של ארבעה אחוזים בלבד ב־17 שנים, שבהן גדלה אוכלוסיית המדינה ביותר מ־32 אחוז. נוסף על כך אנחנו חיים באחת מהערים המבוגרות ביותר בארץ – 21 אחוז מתושבי חיפה הם בני יותר מ־65 (הממוצע הארצי הוא עשרה אחוזים), וכעשרה אחוזים מתושבי העיר חצו את גיל 75.
השקעה בחינוך היא לעד השקעה נבונה, אך במקרה של חיפה המזדקנת היא אקוטית לעתידה של העיר. אנו זקוקים בדחיפות לעוד מוסדות חינוך ציבוריים ייחודיים ומצוינים שימשכו אלינו משפחות. חינוך ציבורי מצוין יכול וצריך להוות מנוף לשינוי פני העיר.
הכותבת היא חברת מועצת העיר מטעם הירוקים
