כשירושלים באה לחיפה

קשה שלא להתפעל מהכישרון יוצא הדופן של עינת קליש רותם, שמצליחה להשתמש בנמוך מכל הטיעונים הפופוליסטיים ועדיין לעורר מחאה מקיר לקיר. בשעת כתיבת שורות אלה, המשבר, שקרוב לוודאי ייזכר כ״פרשת התלמידים הדרוזים״, עדיין בעיצומו. בשלב זה ייתכנו תרחישים שונים, אך נראה שאף אחד מהם אינו כולל את האפשרות שתהיה לבסוף סיבה לשמוח על ההחלטות שהובילו למשבר מלכתחילה. מהרשימה ההולכת ומתארכת של משברים מסתמן דפוס חוזר של עקשנות ילדותית – קליש רותם מטפסת על עצים גבוהים מבלי להצטייד מראש בסולם כדי לרדת מהם. יחד עם סירובה העקבי לתת מענה לשאלות עיתונאים, הללו מובילים לתוצאה שאינה רק מקוממת, אלא גם שעשויה לבסוף להביא לקריסתה המוחלטת של הקונספציה הפוליטית שעליה מושתת שלטונה.

הציוץ האומלל של קליש רותם שבו היא נימקה את החלטתה תאם אחד לאחד את מה שדמותו הבדיונית של גדי וילצ׳רסקי ביטא בהדפס סאטירי על חולצתו שבו נכתב ״חיפה לחיפאים״. האסטרטגיה שעומדת מאחורי נוסח הציוץ הזה היא של ווין-ווין בהליך המשפטי החדש שקליש רותם עומדת לגרור אותנו אליו. ראש העיר מניחה כי גם אם תפסיד היא תוכל לטעון, כמו ראש העיר עפולה שניסה למנוע מתושבי חוץ מלהיכנס לפארקים בעירו, שהיא נאבקה למען תושבי עירה, אך בית המשפט הוא זה שמחייב אותה לבטל את מדיניותה.

אבל בשביל שאסטרטגיה זו תעבוד, על תושבי חיפה להאמין כי סגירת שערי מוסדות החינוך בפני תלמידים אלה מיטיבה עם העיר. אולי יהירותה המתנשאת היא זו שהובילה את קליש רותם למהר להניח שפנייה אל רגש קולקטיבי מהזן הנחות ביותר כמו אלו שניסח דונאלד טראמפ בסיסמאות הבחירות שלו תהיה אפקטיבית גם כאן. אבל ראש העיר לא לקחה בחשבון שהיא עתידה ליפול לתוך מערבולת שיח יצרי שתכלול ביקורת מכל קצוות הספקטרום הפוליטי. הלאומנים כהרגלם מקדשים את הזכויות שנקשרו בנאמנות מיליטריסטית, והליברלים מצדם הזדעזעו מחומות ההפרדה ומהניסיון להציג כמה ילדים שעולים לכיתה ז׳ כאחראים למצבה העגום של מערכת החינוך החיפאית חסרת האמצעים. איך שהיא לא תסובב את זה, קליש רותם בחרה לאמץ רטוריקה שמשאילה תבניות מחשבתיות מהעולמות הקסנופוביים והגזעניים ביותר – את האשמת האחר כמי שבזרותו תופס טרמפ על הכלל.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

המסד העובדתי בטיעוניה של קליש רותם מלא בחורים כגבינה שווייצרית, כמו זה שהיא השכיחה את העובדה שהמועצה ששולחת את התלמידים היא זו שנושאת בעלות לימודיהם או העובדה שבעיר לומדים תלמידים נוספים רבים מיישובים אחרים משלל סיבות שאינן טובות יותר או פחות מן הטעמים של תושבי דלית אל־כרמל ועוספיה. אבל יש לאפשר לילדי דלית אל־כרמל ועוספיה, כמו גם לילדים מיישובים אחרים סביב חיפה, להשתלב בחינוך העירוני לא משום שהוריהם לוקחים חלק ב"ברית הדמים״ ולא משום טעם כלכלי כזה או אחר – יש לקבלם בזרועות פתוחות כי זה טוב לכולם. ייתכן שדרושים גם כללים שיסדירו זאת, אך קשה להבין כיצד מישהו מניח שקידום תרבות של אקסקלוסיביות והדרה תתרום להפיכתה של חיפה לעיר שתמשוך אליה עוד תושבים.

דווקא מתוך רצונה של קליש רותם להתעלם משאלות ״ברמה הלאומית״, כחלק מהתזה המופרכת שהיא קידמה על ניהול מקצועי שמקדיש עצמו רק לענייניה הפנימיים של העיר, היא לא זיהתה את תיבת הפנדורה שהיא פותחת. שתיקתה הנמשכת מול התקשורת יצרה ואקום שבו חוגגים פוליטיקאים שעושים סיבוב בחירות על החלטותיה העגומות, תוך שחלקםֿ מתעלמים בשיא הצביעות מאחריותם הישירה לאפליה שנגזרת מחוק הלאום שהם תומכים בו. התנהלות עונת ההרשמה למוסדות החינוך בעיר הביאה באופן פרדוקסלי את ירושלים לעסוק בחיפה והרעילה את הוויכוחים הפנים עירוניים שלנו בשיח של שנאה, בין אם על ידי מי שמאשימים את תלמידי עירנו הדרוזים בגזלת משאבינו ובין אם מי שמנסה במפגיע לבדלם משאר החברה הערבית. אם קליש רותם תמשיך לנהל באטימות את המשבר המיותר שהיא יצרה במו ידיה, התוצאות ההרסניות ישמשו עדות חותכת לכישלון המוחלט של ההשקפה השלטונית שהיא מכרה לבוחריה.

הכותב הוא פעיל פוליטי