הארכיאולוגים מעידים כי במערות הכרמל התקיימו זה לצד זה, בעידנים הבין קרחוניים, האדם הניאנדרטלי וההומו סאפיינס. ההיסטוריונים מספרים שההר שעליו ולמרגלותיו יושבת חיפה נודע כבר בתקופה הכנענית כאזור פולחן שאליו נהרו המונים כדי לשמוע נבואות. המצרים התעניינו בהר הירוק במאה ה־16 לפנה”ס וכינוהו “הראש הקדוש”. במאה התשיעית לפנה”ס התחולל קרב הנביאים שבסופו, לפי ספר מלכים, ניצח אליהו את נביאי הבעל. המצביא הרומי אספסיאנוס הגיע לכאן במאה הראשונה כדי לדכא מרד, ולאחר שנועץ באורקל של הכרמל החליט למרוד בקיסר ויטליוס.
את דברי ישעיהו “וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם” ניתן לפרש כך שבית המקדש ייבנה בראש הכרמל. בספרות העתידנית כתב לביא תדהר שחיפה הופכת למרכז דתי לאחר שאסון פוקד את ירושלים. מנגד חזתה אלה ברום את חיפה בשנת 2112 כעיר שעברה צונאמי והפכה לבסיס סיני. אמיל חביבי מתרץ את ריבוי דגלי הכחול- לבן בוואדי ניסנאס בשנות הממשל הצבאי ב”דמיון מזרחי פרוע”. בעלי דמיון כזה ימצאו את הנמל הסיני גם בברכת משה לזבולון – “כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ” – כלומר שכל אוצרות הים ייפלטו בחיפה. עמיקם יסעור מתאר את הבחירות בחיפה בסתיו 2208 כשבשכונות הכרמל מתלוננים על “חזירי בר המשוטטים בלילה” ופעילי חיפה יהודית שורפים את בית הגפן ומתעקשים שראש העיר ייבחר “בקולות יהודיים בלבד”. הסיפור, יצוין, פורסם לפני בחירות 2018. ר’סאן כנפאני כתב את “השיבה לחיפה” על מפגש בין זוג פליטים פלסטינים שחזרו לביתם לאחר מלחמת 1967 לבין זוג יהודים ניצולי שואה שהתגוררו בביתם שננטש במלחמת 1948. כנפאני נולד בעכו וגר ביפו, עד הנכבה. אחר כך הוא חי בביירות ומעולם לא חזר לחיפה, אבל פסק: “מדוע אוהבים המשוררים את פריז? כי הם לא ראו את חיפה. אני מקנא בכם בעודכם מאירים את עיניכם, ממדרונות הכרמל, בתכלת הים של חיפה”. גם רגלו של תאודור הרצל לא דרכה בחיפה אבל הוא כתב ב”אלטנוילנד” על עיר העתיד: “מעכו עד כרמל השתרע גן גדול, וגם הר הכרמל היה נעטר בניינים יפים”. הוא חזה בית אופרה (האודיטוריום), רכבת מעופפת (הרכבלית?) ובתי תפילה של בודהיסטים וברהמנים (בהאים). עם דמיון מערבי מאופק הפליג הרצל: “חינים, פרסים וערביאים התהלכו בקרב ההמונים הטרודים. המראה היה כמראה עיר חוף איטלקית גדולה”.
רוצים להישאר מעודכנים?
ב־2018 הצליחה ד”ר עינת קליש רותם למרוד בעו”ד יונה יהב. לפולמוס החיפאי העתיק “איך ולמה פספסנו את ההזדמנות להיות כמו תל אביב?” התווספה פלוגתא חדשה: “מתי וכיצד, אם בכלל, תהפוך חיפה לברלין?”. ברלין, סין, פריז, עיר ריוויירה איטלקית או אולי דווקא ביירות ההררית – כבודן במקומו מונח. אבל העתיד של חיפה נמצא בחיפה. לא רק בירוק ובתכלת אלא גם במרקם האנושי ובהתחברות לכל רבדי ההיסטוריה, לרבות זו הפלסטינית. כך למשל, אגב פריחת קמפוס הנמל וחיבור השכונות לחוף, מושכח דאהר אל־עומר שהקים בשנת 1761 את חיפה אל־ג’דידה (החדשה. העיר התחתית היום) לצד חיפה אל־עתיקה (הישנה, ליד בית חולים דוקטור חמזה, לימים רמב”ם). העתיד טמון בחיים המשותפים שמתקיימים מדי יום ביומו בוואדי ניסנאס ובשוק תלפיות, במושבה הגרמנית ובכרמל הצרפתי, באוניברסיטאות ובבתי החולים, במקומות העבודה ובמגרשי המשחקים.
היטיב לכתוב זאת מחמוד דרוויש לאחר “שיבתו” לערב שירה באודיטוריום בקיץ 2007: “נִדְמֶה לִי שֶׁצְּעָדַי הַקּוֹדְמִים עַל הַכַּרְמֶל הֵם הַמַּנְחִים אוֹתִי אֵל גַן הָאֵם וְשֶׁהַחֲזָרָה הִיא שִׁיבַת הַהֵד שֶׁל שִׁיר רוֹמַנְטִי שֶׁלֹּא נִשְׁלַם, מֵרֹב שֶׁהוּא צָמֵא אֶל מַחְסוֹר מִתְחַדֵּשׁ (…) חֵיפָה אוֹמֶרֶת לִי: אַתָּה, מֵעַכְשָׁו, אַתָּה!”.
הגיע הזמן שחיפה פשוט תהיה חיפה.
הכותב הוא יו”ר סיעת חד”ש במועצת העיר חיפה
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
זעתר תגיד מה לקחת?? בחייאת לא ידענו שזעתר מטמטם תמוח !! ואני דווקא מאלו שאוהבים זעתר כן..
יפה כתה
טוב שאתה מתעסק בענייני חיפה, למרות שכולם יודעים שאתה מכוון לירושלים.
ההיסטוריונים מספרים שאתם פולשים ממדינות שכנות
אין מקום לתומכי חמאס וחזבאללה בעיריית חיפה
וגם מהכנסת הגיע זמן להוציא אתכם.