אם במקרה לא שמתם לב, הבחירות שוב איתנו. שוב יש לנו הזדמנות שבמדינות אחרות מקבלים רק פעם בארבע שנים – לצאת ולבחור את נציגינו, האנשים שאמורים לייצר עבורנו מציאות טובה יותר מזו שהם מקבלים לידיהם.
אך אבוי, הפוליטיקאים שלנו התמכרו לסוג קצת שונה של פוליטיקה. סוג כזה שבמקום להגביר אחדות ואהבה בעם מגביר את הפילוג. סוג כזה שבמקום לבנות ולפתח הורס ומשמיד.
בין אם זה בצלאל סמוטריץ’ נגד הקהילה הגאה, סתיו שפיר נגד המתנחלים, בנימין נתניהו נגד בני גנץ ובני גנץ נגד נתניהו – כולם הולכים על “אנחנו או הם” ועל “נצביע דווקא”, ופשוט לא מבינים שביום שאחרי, מי שיישאר עם ההריסות ועם החורבות הם אנחנו.
לצערי הרב ניכר שהרוח החיפאית – רוח אחוות העמים, רוח שיתוף הפעולה, רוח השכנות הטובה, הרוח של החיים עצמם שתמיד גברה על כל מכשול – מתחילה להתכופף בפני צונאמי הגועל שזורם מכיוון ירושלים.
זה שנה אנחנו מתקוטטים ורבים בינינו לבין עצמנו – מוצאים את עצמנו עם בקבוק תבערה שנזרק על מוזיאון בגלל מיצג, עושים את המובן מאליו ומגנים על הקהילה הגאה מפני התעמרות במקומות העבודה ומקבלים קרקס במועצת העיר, מבקשים להעניק סגנות ראש עיר ליונת שלום ומקבלים חיזבאללה, רוצים להתקדם כמו תל אביב ומקבלים רגרסיה לנתיבות.
רוצים להישאר מעודכנים?
עושה רושם שהפוליטיקה הארצית כבר כאן ובענק – ובקרוב נחזה בעימותים בין חילונים לדתיים על רקע הפעלת הכרמלית בשבת, בין להט”בים להומופובים סתם כי קל להתנגח עם מיעוטים, בין אזרחים ותיקים שרוצים חניה בחינם לצעירים שמשלמים את עלות החניה הגבוהה בארץ, ואפילו בין ילידי הארץ לעולים חדשים. מה יהיה הסוף? מי ישורנו.
אולי, רק אולי, אפשר פשוט לעצור את הטירוף הזה ולחשוב על היום שאחרי הבחירות. הרי בסופו של דבר אחרי ההפצצה וההרס, אנחנו נשארים ביחד. יהודים ימשיכו לגור באותה עיר עם ערבים. דתיים ימשיכו לגור בעיר שרובה חילונית. גם הומופובים יצטרכו לחשב מסלול מחדש (שלא חייב להיות כזה שעובר בדיוק בלב מצעד הגאווה).
אולי במקום להתמסר בתשוקה כזו לפוליטיקה הארצית – הפוליטיקה שכופה עלינו פילוג ופירוד – ניזכר בדרך החיפאית שאפיינה אותנו כל כך הרבה שנים? נניח לארסיות שיוצאות ממקשי המקלדת, נוותר על הקללות ועל הגועל, נניח לכעסים ונחפש את המאחד בינינו. ניקח פסק זמן וניזכר שהרבה אחרי שהטירוף הזה ייגמר, אנחנו נישאר.
את רוח הפיוס צריכים להוביל חברי מועצת העיר וראש העיר. הם צריכים להראות לנו שהם לא מושפעים מהרוח של השלטון ושהם מבינים שהם שם עבורנו, החיפאים, ושכל מעייניהם מושקעים בקידום העיר וברווחת תושביה. אני מאמין שהנהגת העיר יכולה לתרום רבות לקידום רוח הפיוס והאחווה בעיר – היא רק צריכה לרצות את רוח הפיוס הזו ולפעול יום יום לקידומה.
חנוך לוין סיכם את זה משמעותית יותר טוב ממני, בשירו “כי גם במלחמה צודקת”: “צודק או לא – זה רק אתה/ ראשי הממשלות יוצאים בלי אף שריטה/ כשהכל נגמר הם שסופדים לעם/ אני רוצה לחיות ולהספיד אותם”. אז בואו נוותר על המלחמות של הפוליטיקאים מירושלים. עדיף שנישאר חברים. נישאר חיפאים.
הכותב הוא פעיל פוליטי
