העשור הקרוב שהחל זה עתה יהיה העשור שיקבע את גורלה של חיפה לדורות. כל השאלות המהותיות, הבסיסיות והגורליות כל כך לעתידה של העיר בכל המובנים המשמעותיים – הסביבתי, הבריאותי, התעשייתי, הכלכלי, האורבני, התשתיתי, התרבותי, התיירותי ואף הטכנולוגי – נמצאות ממש בימים אלה בצומתי הכרעה דרמטיים באמת, ואין להפריז בהשלכותיהם של הפתרונות על עתידה של העיר, ובמידה רבה גם על העתיד של הצפון כולו.
התחומים החשובים מכולם הם התעשייה והכלכלה. בעשור הקרוב תצטרך ממשלת ישראל לא רק להחליט על גורלה של התעשייה הפטרוכימית והמזהמת במפרץ חיפה, אלא גם ליישם בפועל את החלטתה. כמעט מיותר לציין שזוהי אולי ההחלטה הרת הגורל ביותר לעתידו של המטרופולין כולו, וגם לעתידה של הכלכלה הישראלית.
החלטת ממשלה ליישם את המלצות דוח מקינזי ולחסל את תעשיית הדלקים והשמנים בישראל תהווה לא רק בשורה סביבתית דרמטית, ואפילו לא רק מהפכה תכנונית ואורבנית שתשנה בן רגע את אופיו של האזור כולו (לטובה כמובן), אלא גם מהפכה בתפישה האנרגטית והכלכלית של המדינה כולה. מעבר לייצור אנרגיות ירוקות ואימוץ מדיניות של כלכלה בת קיימא יהוו מסר היסטורי שיהדהד בעוצמה ברחבי העולם כולו. חיפה, כמובן, רק תרוויח מכך ותקבל בפועל חמצן מחדש.
התשתיות מהוות גם הן מבחן לאומי. לגודלו של נמל המפרץ, גם בשטח הימי ובעיקר בשטח היבשתי, תהיה השפעה עצומה על יכולת הפיתוח והקדמה של העיר ושל המטרופולין. חנ”י וממשלת ישראל אינן מגלות לפי שעה כל נכונות, ולו זעירה, להתגמש מול צורכי העיר הטבעיים והתכנוניים ולהתפשר ולו על מקצת השטחים שהם מייעדים לנמל המפרץ. כל המאבקים הציבוריים בניסיון לצמצמו עלו בתוהו. נמל שחולש בשטחיו על כמויות עצומות של קרקע עורפית והופך אותה למחסנים פוגע ביכולתה של עיר להתרחב ולהתחדש.
רוצים להישאר מעודכנים?
גם סוגיית מסילת הרכבת, שמפלחת את העיר בגסות ומייצרת חיץ גס ומכוער בינה לבין חוף הים, תצטרך בעשור הקרוב לבוא על פתרונה. חשמול עילי של המסילה והוספת נתיב רביעי ימוטטו כל סיכוי של חיפה להתאושש ממצבה וינציחו אותה לעד כעיר עורפית ופריפריאלית אפורה ונטולת אופק.
חיפה משוועת לתיירים ולתיירות. זו עיר שמשאביה הנופיים, האדריכליים, האורבניים וההיסטוריים מהווים קרקע פורייה לפריחה תיירותית של ממש. אלא שגם כאן, הפוטנציאל אפילו לא מתחיל להתממש. אחרי שבמשך עשורים לא היה כל חזון תיירותי בתחום זה, בשנים האחרונות חל שינוי במגמה והעירייה החלה לפעול בכיוון הנכון. אך, דווקא כעת, כשיש חזון, רצון והבנה, נראה כי קצרים בתקשורת מכאן והתעקשות דווקאית משם מטרפדים כל סיכוי לשינוי אמיתי.
לעשור הקרוב תהיה השפעה אדירה גם על הדמוגרפיה העירונית. כדי לעמוד בקצב הגידול חסר השליטה של ערי מרכז הארץ בשנים האחרונות ועם קצב בניית המגדלים במרכז, חיפה חייבת להיאבק על מעמדה כמטרופולין הצפוני היחידי. לשם כך עליה לשאוף לגדול ל־400,000 תושבים לפחות כבר בעשור הקרוב. זה לא יקרה בלי התערבות ממשלתית מובהקת ותכנון עירוני מוקפד. מימוש התוכניות להפיכתו של מפרץ חיפה מאזור של תעשייה כבדה לאזור של מגורים, עסקים ובילוי הוא תנאי הכרחי לתחילת התהליך החיוני הזה. השקעה בתעסוקה איכותית והמשך פיתוח האקדמיה והמחקר, החינוך והתרבות – גם הם מפתחות הכרחיים לביסוסה של חיפה כעיר מטרופולנית משגשגת.
החזון והידע קיימים, הרצון – בוודאי. אבל דבר מזה לא יתרחש בלי מעורבות מתמדת של ממשלות ישראל בשנים הקרובות. זהו אפוא מבחן העשור הבא – מבחנה של המדינה כולה.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, סופר, מטייל ומבקר
