השבוע כמעט נכנסה מכוניתי בבור די עמוק, כ־30 ס”מ עומקו, שנפער ממש במרכז הכביש בפנייה מבלפור לפבזנר. למרבה המזל הבחנתי בבור ברגע האחרון לפני שנכנסתי בו, בלמתי ברכות, הסטתי את ההגה ימינה ועקפתי אותו בהצלחה.
באזור זה ממש, ברחוב בלפור וברחובות היוצאים ממנו ומתנקזים אליו, השקיעה העירייה רק בחודשים האחרונים משאבים רבים בביצוע עבודות שיפוץ וחידוש המדרכות והכבישים. למען האמת, המדרכות כעת נראות שם לגמרי לא רע. אחרי שנים רבות שבהן הן היו צרות ומשובשות, ומעקות ברזל מעוקמים חצצו אך בקושי בינן לבין הכביש, הנה לפתע אפשר להלך במדרכה הסמוכה למדעטק בבטחה ובנוחות.
מכיוון שהעבודות באזור הזה של הרחוב תמו זה מכבר, לא סביר שעבודות התשתית הן אלו שפצעו את הכביש ופערו בו בור. סביר הרבה יותר להניח שגשמי הברכה המרובים מאוד שירדו השבוע הביאו עמם כמויות עצומות של סחף ועוצמת מים אדירה, ואלה שטפו את האספלט הסדוק ופערו בו בור. “כוח עליון” זה נקרא בשפת עולם הביטוח – יש נזקים שהטבע אחראי להם ולא יד אדם.
הטבע אולי אחראי לגשם ולסחף האדירים, אבל לאיכות האספלט, הכביש והמדרכה דווקא יד אדם היא זו שנושאת באחריות. תשתיות הכבישים והדרכים בישראל הן איומות ונוראות. אין חורף אחד שבו לא מוצפים רחובות שלמים בכמויות מים אדירות. אין חורף אחד שבו המים אינם מציפים מעברים מתחת לגשרים או שכונות משוקעות מעט, ושום משאבה אינה מצליחה להתמודד עם כמויות המים ושום תעלת ניקוז לא מועילה. אין חורף אחד שבו לא נסדקים סדקים, לא מתפוררים חלקי אספלט, ולא נפערים פצעים ובורות בכבישים, גם אחרי שאלה נסללו אך כמה חודשים קודם לכן.
רוצים להישאר מעודכנים?
הבורות שנפערים בכבישי העיר, המפלים הסוחפים בגרמי המדרגות ואפילו ההצפות העמוקות בשכונות הנמוכות הם עוד עניין קטן יחסית לעומת הטרגדיה שאירעה בשבת בתל אביב עם טביעתם למוות של בני זוג שנתקעו במעלית שהוצפה בחניון תת קרקעי, או לעומת מקרי טביעה דומים שמתרחשים גם הם בכל שנה כמעט של נהגים שנתקעים או נסחפים עם מכוניותיהם לתוך נחל שעלה על גדותיו או מנהרה שהפכה בן רגע למלכודת מים.
כל אלה רק מדגישים שוב ושוב את מה שיודע היטב הישראלי הממוצע – מדינת ישראל אינה יודעת להתמודד עם גנרל חורף בלי לצאת חבולה בשן ועין, בכביש ומדרכה, בבית ורחוב. לא יעזרו עבודות תשתית, סלילת כבישים, התקנת משאבות או הנחת תעלות ניקוז. מדינת ישראל, שיודעת להפעיל מזל”טים ורחפנים מתוחכמים ולשגר באמצעותם טילים חכמים חודרי בונקר כדי לחסל רבי מחבלים ומנהיגי טרור, בכל הנוגע לגשם מתנהלת ומתנהגת כמו מדינה בלבנט.
באירופה, שם יורדים הרבה יותר גשמים ולאורך רוב ימות השנה, דברים כאלה כמעט שאינם קורים. אמנם יש לא אחת הצפות, ואף אדירות וסוחפות הרבה יותר מאשר כאן, אבל כשהמים שוקעים ודועכים לבסוף, לפחות האספלט נשאר שלם. שום סדק לא תראו בו.
למזרח התיכון אקלים בלתי אפשרי. זהו שילוב איום ונורא בין חום קיץ בלתי נסבל, שמייבש כל חומר ומשיבו למצב צבירה של מולקולות, לבין חורפים קרים וגשומים לא אחת, המייצרים סחף רב אשר נוגס באספלט הסדוק ומפורר אותו לחתיכות.
לא משנה כמה פעמים סוללים את אותו הכביש – הוא ישוב ויתפורר בכל שנתיים-שלוש, רק בשביל ששוב נסלול אותו מחדש. אינני מהנדס, אבל נראה לי שאולי הגיע הזמן, לפחות בתוך העיר, לרצף את הכבישים באבני מרצפת או בטון במקום באספלט.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
