לפני שבועיים, בשיא הגשם בדרך לעבודה, פגשתי עובד תברואה מרים פסולת בידיים חשופות. קלטתי אותו מרחוק מתכופף, שולה חבילה של ענפים, קרשים ופסולת בניין מתוך זרם המים שבצד הכביש, ומרים אותה אל תוך פח ירוק. אחר כך הוא התכופף לערימה הבאה בידיים נוטפות. לא רציתי להפריע לו, לשאול איך זה הגיוני לעבוד בלי כפפות ולמה עובדי תברואה עובדים רגלית בגשם שוטף ובקור. בערב פניתי לחברה במועצת העיר וביקשתי להגיש שאילתה או פנייה לראש אגף שפ”ע. “תעזרו להציף את זה?”, שאלתי. “לעובדי עירייה אסור לענות לי, ואין טעם להגיש שאילתה”, היא ענתה, וסיפרה איך נראות ישיבות מועצת העיר מהצד שלה. הקשבתי לה. אחרי יום יומיים שחררתי.
לפני עשרה ימים נמדדה (שוב) חריגה ענקית בפליטות בנזן בתחנות שליד מתחם בתי הזיקוק. גם מי שלא ראה את הפוסט הריח ענן של בנזן. זה חומר מסרטן, אתם יודעים. “יוצא להפגין?”, שאל אותי חבר. “אני לא הולך להפגין”, עניתי לו. “אז מה אתה הולך לעשות?”, הוא הקשה. הורדתי את הראש וחשבתי על זה רגע. “לדווח למשרד הגנת הסביבה”, אמרתי לבסוף. הוא שאל אם יש לזה אימפקט. שאלה קשה. את השר הממונה זה לא מעניין, וגם החריגה הזאת תירשם כעוד תקלה שגרתית. בנוהל. עזבתי.
בשבוע שעבר דיברתי עם סטודנטים על "מפרץ החדשנות". “באמת נראה לך שזה יקרה?”, הם שאלו. “ריאלית, עכשיו כשכחלון בחוץ, אין לתוכנית הזאת באמת פטרון בממשלה”, התחלתי לנתח, “הסיכוי שראשי רשויות יילחמו בלחצים הענקים שמופעלים על משרדי הממשלה מצד…”. “אתה נראה פסימי”, זרק אחד מהתלמידים, “מיואש”. ואז נפל לי האסימון. אין לי מושג מה אפשר לעשות יותר כרגע, וזה מטריד אותי מאוד בתור אדם שמחזיק מעצמו אקטיביסט שמאמין שאפשר לשנות מציאות.
רוצים להישאר מעודכנים?
גם ברמה העירונית וגם ברמה הארצית המצב הוא לא מזהיר. אין אמון ברשויות הממשלה, אין אמון בהתנהלות העירונית, האופוזיציה לא רלוונטית בשום צורה ואין פורום עירוני שהוא לא מטעם מישהו, שלא לדבר על קבוצת פייסבוק שלא נשלטת על ידי סיעה כלשהי. התגובות מלשכת ראש העיר הן שכפול דהוי של התגובות שיוצאות מלשכת ראש הממשלה, אגפים לא עונים לבקשות חופש מידע, ובאופן כללי יש אווירה של זריקה על האזרח.
אין פתאום איך לעשות אקטיביזם. מעולם לא היה פער גדול כל כך בין הכלים המסורתיים לשינוי מציאות לבין המציאות שלנו, הגרוטסקית, האלימה, הכאילו דמוקרטית. אפשר לזרוק פנימה עשרה לוביסטים חברתיים, 50 עמותות ו־20 חברי כנסת פעלתנים, ועדיין זה ייעלם אל תוך הוואקום שיצר השלטון הנוכחי בכל תחום – חינוך, תרבות, יחסים עם המגזר הערבי, סביבה, חינוך. הכל ייבלע בתוך מערבולת של בחירות בלתי נגמרות ושלטים של תעמולה מפלסטיק מזהם. לא מאמינים? תפתחו עיתון. החדשות של השבוע הן החדשות של השנה שעברה, בלי שינוי (אולי למעט מכבי).
אז איך יוצאים מהלופ הזה? אין פתרון קסם. עוצרים/ות, מתארגנים/ות, מייצרים/ות שותפות, ומקימים/ות תנועה עירונית לא חלולה עם חזון ועם אמירה ערכית בכל תחום – בתי הזיקוק, החברה הערבית-פלסטינית בחיפה, המרקם החרדי חילוני, תקציב עירוני, בריחת נוער, תיירות, בורות בכביש. חאלס ללרלר בפייסבוק. יש לי סלון, מזמין אתכם לבוא לדבר על זה. ותביאו קפה, כי בינתיים נגמר.
הכותב הוא פעיל חברתי
