מתי בפעם האחרונה התעצבנתם על משהו שראיתם בחדשות? מתי בפעם האחרונה ראיתם כתבה חדשותית שבאמת הרתיחה לכם את הדם, הקפיצה לכם את הפיוזים וגרמה לכם לצאת מהאדישות ואפילו לכתוב סטטוס ברשת החברתית האהובה עליכם? בעידן הנוכחי קשה מאוד לרגש את האנשים ולעורר דיון על נושא כזה או אחר. ובמקרה של עולם התקשורת המסחרית בטלוויזיה – לגרום לכם להיות מרותקים למסך, בזעזוע או בתדהמה – כדי למכור עוד פרסומת למשקה אנרגיה או מכונית?
אז מה עושים? איך אפשר לייצר את התוכן המזעזע בעידן שבו אנו רואים מדי יום בטלוויזיה אסונות מצולמים, פוליטיקאים שעושים ספינים שקופים ופליטי ריאליטי שנשכחים אחרי רגע? הפתרון נמצא בדמות המושג “עידן הפוסט אמת”, או בגרסתו האמריקאית – "פייק ניוז".
הפייק ניוז לא חייב להיות שקר גמור. הוא יכול להיות גם עיוות של האמת או סתם הצגה של חצי ממנה, מניפולציה על הרגש שיכולה להפוך סיטואציה שבעבר היתה נשארת בתחום מגודר לאירוע שיסחוט דמעות וירגש את הקהל, או אולי יעצבן אותו.
ראינו משהו דומה השבוע כשמסמך של הרבנות הראשית בעפולה הופץ ברשת, ובו טקסט מקומם כביכול על מקומה הנחות של הכלה בתוך עולמם של הזוגות הנשואים. אך עד מהרה התברר כי מדובר בהצגה של חצי מסמך, ומסתבר שאותו טקסט בדיוק היה גם נחלתו של החתן. אולי ההומור של הרב הוא דלוח, אולי הוא סתם מיושן ולא מבין עד הסוף איך אפשר בימינו להיעלב מהתוכן הנ”ל, אבל בסופו של דבר אין מדובר בטקסט שנכתב מתוך רוע או פרימיטיביות יתרה אלא בטקסט הומוריסטי.
אבל זו רק דוגמה אחת מני רבות למקומות רחוקים ולאנשים רחוקים שבהם פגעה תרבות הפייק ניוז. כשזה פוגע קרוב לבית, אצלנו בחיפה, זה כואב שבעתיים. הפעם מדובר בכתבה מצולמת על אירוע שהתרחש במרכז החינוך ליאו באק – בית ספר שהוא מופת ארצי וגאווה חיפאית.
רוצים להישאר מעודכנים?
הכתבה היתה קשורה לעולמם של הילדים האוטיסטים – ילדים שחיים בעולם משלהם וכל אחד מהם מחזיק ביכולת מיוחדת שיש רק לו. מי שמכיר את בית הספר ליאו באק יודע כי הוא אחד מהמוסדות המובילים בתחום השילוב של ילדים על הספקטרום האוטיסטי, ולומדים בו כ־150 ילדים המשולבים בפעילויות ובשיעורים, כל אחד לפי יכולתו.
בליאו באק יוצאים תלמידים על הספקטרום האוטיסטי למשלחות לחו”ל – לרוסיה, לגרמניה, לשוויץ, לפולין ועוד – כחלק מפרויקט מדהים (ובעיני מרגש) של שילוב הילדים על הספקטרום עם הילדים האחרים. הכל מתאפשר כתוצאה משיתוף פעולה בין ההורים לצוות החינוכי, אך לעתים עלולים חוסר הבנה וקצר בתקשורת להוביל למקומות שאינם נכונים, וזהו לדעתי סיפורה של הכתבה ששודרה בטלוויזיה.
הטלוויזיה המסחרית יכולה להפוך ילדים גיבורים למסכנים וצוות חינוכי מסור לאסופת פקידים מנותקים, ואת כל זה לארוז ולהגיש לנו מחומם ולעוס. אנחנו רק צריכים לאכול הכל ולצאת לשחק את התפקיד של ההמון הזועם. הכל מרודד ומושטח לגובה אפס, אבל לדעתי אנחנו יותר טובים מזה.
אז לפני שאנחנו יוצאים לסקול בכיכר העיר את המורים המסורים, לפני שאנחנו יוצאים לנקום את נקמתם של אלה ששיווקה לנו הטלוויזיה כמסכנים, מומלץ לעשות עצירה קצרה ולבדוק אם מה שראינו עכשיו באמת משקף את המציאות. גם בלי להיות בוגרים של החוג לתקשורת אנחנו יכולים להפעיל שיקול דעת בריא ולהבין שלא תמיד הכתבה שאנחנו רואים משקפת את המציאות, בוודאי ובוודאי אם היא מתנגשת עם כל מה שאנחנו מכירים כחיפאים.
הכותב הוא פעיל פוליטי
