השבוע יצאנו לבחירות בפעם השלישית. שוב התעסקנו בנושאים “חשובים” מאוד: יאיר נתניהו שאל בטוויטר אם בני גנץ שלח סרטון שלו בעירום למאהבת, אחרים שאלו אם שרה נתניהו צעקה על העוזרת, ויאיר לפיד קרא לאנשים שאיתם ישב עד לפני כמה שנים בממשלה “חארות”.
אבל בין כל ערימות הגועל האלה, שבינן לבין אידיאולוגיה אין כלום ושום דבר, חיפה המשיכה במסלולה אל הקצ. השבוע החריף המאבק בין עובדי עיריית חיפה לראש העיר, ושוב הגיעו משאיות הזבל אל פתח הכניסה לבניין העירייה (לפחות הפעם לא היה חתול מת באחת המשאיות, כנראה שמתרככים שם בוועד).
למה בעצם הגיעו המשאיות (שוב) אל פתח העירייה? הפעם זה קרה בגלל תהליכי הפרטה שמייצרת ראש העיר על כל צעד ושעל. הפעם זה קרה בגלל שהכנת התקציב (שהיה אמור להיות מוכן כבר לפני שלושה חודשים) מתעכבת, ולכאורה אין ביכולתה של העירייה לייצר תקציב משל עצמה אז היא שוכרת (בתשלום מכובד, אני מניח) משרדי רואי חשבון חיצוניים שיטפלו בהכנת התקציב.
הסיבה להליך זה היא סיבה מדומה – משבר שהוא לדעתי מזויף לחלוטין, ובו כביכול “התגלה” בור ענק בתקציב, של כמעט 200 מיליון שקל. אליבא דעינת קליש רותם ונחשון צוק, מסתבר שבמשך שנים רימו וגנבו את הציבור, ולמרות שהעירייה קיבלה פעם אחר פעם אות הצטיינות ממשרד הפנים על ניהול תקין, למעשה עברו תקציבים מכיס לכיס וכעת חסר הון עתק בתקציב.
אז זהו, שלא. בסך הכל מדובר בטריק הכי פשוט בספר שנקרא דוקטרינת ההלם. נעמי קליין כתבה על כך ספר שלם, שבו היא טענה כי מדובר בשימוש באובדן עשתונות של הציבור כדי לקדם אג’נדה כלכלית ימנית או כדי לגרוף רווחים קלים למקורבי השלטון. למעשה, המטרה של המשתמשים בדוקטרינת ההלם היא להשיג סוג של לוח חלק שעליו הם יכולים לבנות משהו חדש – במקרה הנ”ל זה עלול לשמש לפיטורי אלפי עובדי עירייה מסורים ולהכניס במקומם אנשים של קליש רותם, צוק ומיכי אלפר הזקוקים למשרות ציבוריות המאוישות כרגע על ידי עובדים המאוגדים בוועד העובדים. פיטורים המוניים ולאחריהם תהליך הפרטה יאפשרו לכאורה גיוס זריז של מקורבים לשלטון קצ, אולי אפילו אנשי קומנדו המשוועים לפרנסה או מהגרים מבני ברק שתומכים בראש בעיר.
רוצים להישאר מעודכנים?
קליש רותם אולי מזכירה במראה ובדיבור את זהבה גלאון, ולכן המחשבה כי היא אמורה לדאוג לזכויות העובדים ולפרנסה הוגנת עבורם נראית לנו הגיונית. אבל קליש רותם וצוק הם יותר נפתלי בנט ואיילת שקד, לא אורלי לוי ועמיר פרץ.
מכאן הכל תלוי בנו, החיפאים. ראש העיר תנסה לסכסך בינינו לבין העובדים ובין העובדים לבין הוועד. אנחנו צריכים לדעת שזה האינטרס שלנו להיות סולידריים עם העובדים ולתת להם גב. זו לא בושה שעובד הניקיון יקבל שי לחג ואפילו ייסע פעם בשנה לנופש מסובסד. עובד מרוצה שמרוויח שכר הוגן גם מנקה את הרחוב טוב יותר מעובד אומלל בשכר מינימום. עדיף לשלם את הוצאות השכר ישירות לעובדים ולא להעביר אותן דרך צינור של קבלן שאולי מקורב לשלטון, בין אם יש פה חיסכון ובין אם לאו.
ראש עיר טוב לא נמדד בכמה הוצאות הוא חסך, ואין במה להתגאות בכך שהכבישים שבורים במטרה לסגור גירעון מדומיין. ראש עיר טוב משקיע את זמנו בהשגת הכנסות חדשות לקופת העירייה ולא בניסיון לחסוך על סלסלת פירות יבשים בט”ו בשבט מטעם ועד העובדים. קליש רותם, נסי להיות ראש עיר טובה. זה לא עולה כסף.
הכותב הוא פעיל פוליטי
