זה הולך להיות פסח מוזר, מוזר מאוד. מילא העובדה שאת ארוחת החג נעשה לבדנו, בלי ההורים המבוגרים או הנכדים, בלי המשפחה המורחבת ובלי אווירת חג; מילא העובדה שגם “חופשת החג” נלקחה מאיתנו כי גם ככה אנחנו בחופשה כפויה בבית כבר שלושה שבועות וכי גם הילדים איתנו בבית באותו פרק זמן ממש והם לא עומדים ללכת לשום מקום עוד לפחות חודשיים; ומילא שאין לנו גם חו”ל השנה – לא רודוס ולא כרתים, לא ורנה ולא סופיה, לא מילאנו ולא ברצלונה – גם לחופשה בארץ אפשר להתרגל; ומילא העובדה שרבים מאיתנו – עצמאים ושכירים – איבדו בשבועות האחרונים את מקור הכנסתם וניצבים מול שוקת שבורה וחוסר ודאות לגבי עתידם ועתיד משפחתם. עם כל אלה עוד יכולנו להתמודד עם מעט חום ואהבה משפחתית, אוכל טוב, זום, וואטסאפ ושאר טכנולוגיות מנחמות, מחשבות חיוביות ותקווה.
לא. זהו האביב המתדפק על פתחנו, על פריחותיו המרהיבות, על חמתו הזוהרת והמלטפת, על חומו הנעים ועל רעננותו המענגת, האביב שמזמין אותנו לבוא ולהתבשם בניחוחו המשכר. ואנו מפנים לו את העורף. עונה קצרה היא האביב – מתחילה בדרך כלל במרץ, נמתחת אך בקושי עד לאמצע מאי, והופ, מסתלקת עם בוא שרבי הקיץ של יוני. חודשיים פלוס בקושי, חודשיים של פריחות ולבלוב, מפלים רוחשים ונחלים שוצפים, ים תכול ורגוע, חום מתון וללא לחות מהבילה ובלתי נסבלת.
פסח מסמל את האביב ואת כל הטוב שהוא מביא עמו, והאביב השנה, בדיוק כמו הפסח, הוא אביב בצל קורונה, אביב בצל בידוד, אביב בצל סגר. האביב כולו, על שלל פסטיבליו, אירועיו, חגיגותיו ובעיקר פריחותיו ועושר טבעו, יהיה השנה הרחק מהישג ידינו. נוכל לצאת אל החלון ולהביט בו, נוכל להריח את ניחוחותיו, נוכל לראות בפייסבוק, בטוויטר, באינסטגרם ובמהדורות החדשות את צילומי הטבע המרהיבים, את המפלים, את הפריחה, את בעלי החיים, את הוואדיות ואת הבריכות, אבל לא נוכל ליהנות מכל אלה.
רוצים להישאר מעודכנים?
וזהו אולי מחירה הגדול ביותר של המגיפה. הידיעה שהעולם בחוץ נמצא בשיא בשלותו, והוא כה מפתה וקורץ ומזמן אותנו אליו וממתין לנו עם שכיות חמדותיו, ואנחנו לא נענים לקריאתו.
התמזל מזלנו, החיפאים, והתברכנו בעיר שיש בה גם טבע עשיר. יש כאן נחלים לרוב, צמחייה צפופה וירוקה ושלל בעלי חיים, והכל ממש מתחת לבית. נוכל, אני מניח, להתגנב לנו בחשאי, בלי שהפקחים יבחינו בכך, ולצאת במסלול קצר מהבית אל פתחו של הוואדי הסמוך. אולי נוכל גם לטייל בו מעט ולספוג ולו מקצת מן העושר הזה. זה יותר ממה שרוב אזרחי ישראל יוכלו לעשות בחודש-חודשיים הקרובים. להם גם את זה אין.
אבל זו נחמה קטנה מדי, קצרה מדי ולחלוטין בלתי מספקת. מזג אוויר – וזאת יודעים פסיכולוגים היטב – משפיע השפעה רבה על מצב רוחו של אדם. בסקנדינביה יש שיעור גבוה במיוחד של התאבדויות בקרב צעירים בגלל החורף הארוך, שעות החשיכה המרובות והימים הקצרצרים. צינה וחשיכה הן מתכון בדוק לדיכאון. גם שהייה בלתי נגמרת בבית, ובמיוחד כשהיא עם זאטוטים קטנים ומלאי אנרגיות מתפרצות, כשבחוץ הטבע המרהיב והססגוני הוא כה נפלא וכה בלתי נגיש – גם אלה, אני חושש, יכולים להביא אדם לכדי תסכול ודיכאון.
וזה, אם תשאלו אותי, השוני של הפסח הזה מכל הפסחים. זהו פסח של בדידותו של האדם ממשפחתו, בדידותו מחבריו ומקרוביו, בדידותו מעבודתו, מתרבותו, מהנאותיו, ומעל כולם – פסח של בדידותו של האדם מהטבע. הטבע שהוא סם החיים, במיוחד באביב. זהו אביב אבוד.
* הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
