הגלגל תמיד מסתובב – זו הקלישאה הכי מציאותית שאני נתקל בה בחיי בכל פעם מחדש. הגלגל תמיד מסתובב, והנה שוב אני מוצא את עצמי שומר על מישהו ששמר עלי, מישהו שרובכם לא הכיר ולא יכיר, אבל זה מישהו שהצחיק אותנו במשך כל החיים, מישהו שניסה ללמד אותנו שיר ילדים בצרפתית, מישהו שלקח אותנו למקומות קסומים ורחוקים כמו נתיבות, הר מירון, הכנרת ומצדה, מישהו שלימד אותי לשיר “לכה דודי לקראת כלה”, מישהו שבלעדיו לא הייתי יודע מה זה בית כנסת ומצוות, מישהו שגרם לי להאמין באלוהים – אותו אלוהים שיושב עכשיו בשקט בזמן שהמישהו שלי שוכב לידי חסר אונים. אני שומר עכשיו על מישהו שחיתל אותי, האכיל אותי, חינך אותי וגידל אותי.
בפעם השנייה בחיי הקצרים שאני שומר על סבא שלי, רק שהפעם זה אבא של אמא – דמות חזקה ושאפתנית כל כך שהופכת ברגע לדמות חלשה ושברירית. אדם שנלחם במלחמות ישראל ושירת כשוטר סיור כשזה עוד היה תפקיד עם כבוד ויראה. תמיד היינו צוחקים עליו שהוא יותר טוב ותמים מהשוטר אזולאי, אבל זה היה הקסם שלו. הכנסת האורחים, הדלת הפתוחה לכל עובר אורח, ההבדלה במרפסת, החגים בגינה, הקידוש במסדרון והפיצוחים בסלון.
היום אני אבא בעצמי, והחוויה הופכת להארה ולפחד גדול. הרי זמני יבוא, ואולי יהיה נכד או נכדה שיכתבו עלי. או אולי הבת הקטנה שלי, שאותה אני מחתל ומאכיל, תילחם עלי מול הממסד הרפואי הכל כך עייף וחלש כמו החוסים בו.
סבא חיים שלי – שהיה מכניס חיים לכל חדר ולכל לב, שהיה משיק איתנו כוסית לחיים וצוחק בקול גדול, שזכה להניף ילדים, נכדים ונינים לאוויר – מנסה עכשיו לשאוף אוויר לריאות.
החיים הם גלגל ולפעמים צריך לדעת מתי להפסיק אותו, כי יש שלב שבו הדרך הופכת להיות קשה, והגלגל מקרטע והורס את כל הזיכרונות היפים מאותה הדרך. אם אתה יכול להסתכל לאחור על הדרך שעשית ולחייך בסיפוק, צריכה להיות לך זכות הבחירה אם לרדת ממנה. אנחנו לא בוחרים להגיע לעולם אבל אנו צריכים לבחור לעזוב אותו בכבוד.
נרדמת עכשיו והשינה שלך כבדה. האחיות מסתובבות עם חיוך מלא הבנה מול העיניים האדומות שלי. מנורה קטנה דולקת מעל שנינו ואני מחניק בכי כדי לא להעיר אותך. בחדר איתנו שוכבים בחור צעיר ללא שם, קשיש פולני וסבא אתיופי צנום – כולם מסתכלים אל התקרה ומדברים אל הלא נודע. בליל המילים והצלילים מקנה תחושה של סוף העולם, ועם זאת החדר כולו שרוי במעין שלווה של הבנה. יש כאלה שיראו בכך תבוסה או שקט של אחרי הסערה, אבל אני רואה דווקא ניצחון. ארבעה עולמות שונים בתכלית נפגשים לרגע אחד בצומת דרכים ומספרים סיפורים שונים דרך העיניים ותנועות הידיים.
הזמן עובר בעצלתיים והחיים שלך חולפים לי מול העיניים. תמונות מתחרות ריצה שבה זכית במקום הראשון, הפעם המפחידה ההיא שבה חיילים הורו לך לסובב את הרכב במחסום, יום הולדת 70 ו־80, נכדים מתחתנים, נינים חדשים. אני יכול לכתוב ספר שלם על הזיכרונות שלי ממך ולקוות שתוכל ליישם אחוז קטן ממנו עם הילדה שלי. שגם היא תנסה לשיר בצרפתית, שגם היא תעשה איתך הורדות ידיים בשולחן שישי, שגם היא תטעם מההבדלה ושגם היא תשחק בזיפים שלך. זה עוד לא מאוחר מדי, סבא. אבל עכשיו רק תישן, סבא’לה, תישן. אני כאן לידך. אני כאן.
