האמת היא שלא חשבתי שאגיע לכתוב את הטור השבועי. הייתי בטוח שאמצא את עצמי שט על רפסודה בלב העיר עם בני משפחתי ועם הכלבה בתקווה שיחלצו אותנו בקרוב. כן, עד כדי כך הצליחה התקשורת להלחיץ אותי לפני הסערה הגדולה שהתגלתה לבסוף כיום חורפי רגיל לחלוטין. אז נכון שנפלו כמה עצים (רוב הסיכויים שהם ניטעו בצורה חובבנית), נכון שכמה נהגים נתקעו בתוך הצפות ענק בכבישים (סביר להניח שמדובר באנשים מבוגרים מאוד שמלכתחילה לא צריכים לנהוג), וגם שמעתי על כמה עוברי אורח שעפו ברוח (אבל זה מה שקורה כשאתה הולך נגד הרוח, תרתי משמע).
הנזק הכי גדול שקרה לי ב”סופה” הוא הנזק הכספי כשנאלצתי לקנות רדיאטור הביתה. זה מה שקורה כשאתה מתעצל לטפל במזגן שלא מחמם מספיק. בסוף אתה תעלה על סולם, תנקה את הפילטרים ותמצא את עצמך מזיע בבית עם רדיאטור פועל, עם מזגן צועק ועם בוילר שכבר מחליף צבעים מרוב פעילות.
את “הסערה” העברנו בעצלתיים מתחת לפוך עם כוס תה ועם ילדה שנשארה בבית כי ההורים שלה היו עצלנים מדי לקום בקור הזה ולהסיע אותה לגן. בדיעבד התברר שלא היינו ההורים היחידים שפעלו כך, ומי שהכי נהנו ממזג האוויר באותו הבוקר היו הגננות והילדים של אחינו יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר שהיו היחידים שהגיעו לגן וזכו לשחק בכל הצעצועים בלי הפרעה. זה רק מוכיח שלנו הישראלים יש נטייה להגזים ולייצר דרמה קיצונית מכל דבר. תראו מה הולך בארצות הברית – מינוס 14 מעלות בערים שעד לאחרונה היו שטופות שמש, הכל שם קפוא ומכוסה בשלג מעורב עם קרח, בתוך הבתים נוצרו נטיפים והרוחות מעיפות גגות – אבל אנחנו יוצאים בהודעה לתקשורת על כך שהמטרייה עפה לנו ברוח. נו באמת.
רוצים להישאר מעודכנים?
אחרי שנ”צ של דובים בחורף, נאלצנו לוותר על ארוחת ערב אצל ההורים כי מי המשוגע שייצא בסופה בשביל דג חריף וסלט מרוקאי. אבל מסתבר שהקדמתי את המאוחר ומהר מאוד מצאתי את עצמי לובש חרמונית ונוסע לבדי להביא קופסאות של אוכל מאמא שלי. בדרך כלל אני מחפש תירוצים כדי לצאת קצת מהבית, אבל בקור הזה (אמנם לא היתה סערה מטורפת אבל אני עדיין לא אוהב קור) הייתי מעדיף לשבת עם הילדה על השטיח, צמוד לרדיאטור ולהעביר איתה שעות שלמות בניסיונות שווא להעמיד מגדל קוביות ראוי. בסופו של דבר הגעתי בשלום אל ההורים בלי להיתקע בשלולית או לעוף עם הרכב בכביש הראשי, למרות שהיה רגע קטן בנסיעה ליד נוה דוד שחשבתי שהוריקן לוקח אותי עם הרכב ישר לבית החולים כרמל. אחרי שלוש שעות של הפוגה קצרה מהבית חזרתי עם קופסאות אוכל מלאות כל טוב רק כדי לגלות שהילדה נרדמה ושהאשה שבעה מקערית קורנפלקס.
לסיכום אפשר לומר שהחורף הגיע רשמית, אפילו שזה היה ליומיים כי כבר למחרת, בשבת, השמש יצאה והיה יום נפלא לטיולים. במוצ”ש כבר התגעגעתי לסופה המדומה אחרי שהוצאנו קרוב ל־1,000 שקל בשופינג. אז תגידו מה שאתם רוצים על מזג האוויר, אבל כמו שאסונות טבע גדולים הם הדרך של הטבע לאזן את עצמו, כך מזג אוויר קיצוני נועד כדי לאזן אותנו ולגרום לנו להעריך את הרגעים הקטנים שבהם כולנו שוכבים ביחד מתחת לשמיכה בלי טלוויזיה (כי החשמל נפל), בלי סמארטפונים (כי למי יש אומץ להוציא את האף מהפוך) ובלי הסחות דעת כמו חברים. וקניות.
