אין דרך טובה יותר לחגוג 70 שנות עצמאות למדינה מאשר בפגישת מחזור של בית הספר. כן, השבוע זה קרה, וכל השכבה שלי נפגשה לאחר 17 שנים שבהן אנשים התחתנו, התגרשו, ירדו מהארץ ועלו בחזרה. יש כאלו שיצאו בשאלה ויש כאלו שחזרו בתשובה ויש גם כאלו שלעולם לא יחזרו עוד. כל אחד חגג את העצמאות שלו לאורך כל השנים האלו בטיולים, בחתונות, בבריתות ואפילו בבר מצוות (סיפור אמיתי).
היה מצחיק לא לזהות חלק גדול מהאנשים ואיך גם לאחר 17 שנים אתה תמיד תימשך לחבורה הישנה שעמה בילית את רוב זמנך בלימודים (או יותר נכון – מחוץ לכיתה על החומה). היינו שישה ונשארנו שלושה שמנהלים חברות עמוקה עד עצם היום הזה, בעיקר דרך הילדים שלנו. הרי אין לך באמת עצמאות וחופש מלאים כשאתה אבא. כל הזמן והמחשבות שלך מכוונים 24/7 לילד/ה/ים/ות, וגם ברגעים הבודדים האלו שאתה לבד אתה תמיד עם מישהו בראש או פיזית בסלון. תוסיפו לכך את העובדה שיש אנשים כמוני שמשלבים את היותם שכירים ביחד עם עצמאים, והמושג עצמאות הופך להיות בדיחה לא מצחיקה.
פגישת המחזור היתה עבורי ראי לעצמאות אינדיבידואלית מול עצמאות קולקטיבית. מצד אחד אתה רואה כל אדם בנפרד עם עצמאות שונה, ומצד שני אתה רואה חבורות שלמות של אנשים שלחמו למען המדינה כדי שתשמור על עצמאותה. מצד אחד אתה רואה אדם גרוש או גרושה שנהנים מעצמאות חלקית (תלוי אם יש להם ילדים או לא), ומצד שני אתה רואה חבר’ה נשואים שמשוויצים בתמונות של הילדים בנייד. מצד אחד אתה רואה את הילד ההוא שלא היו לו חברים בבית ספר מפצה על זמן אבוד, ומצד שני אתה רואה איך מלך ומלכת השכבה הם סתם אנשים רגילים שבקושי מוצאים את עצמם באולם.
רוצים להישאר מעודכנים?
אין ספק שעצמאות היא מושג חמקמק, אבל דבר אחד בטוח – מה שנחשוב הוא מה שנרגיש וילווה אותנו בכל יום. אם נחשוב ונחליט שהורות ומשפחה היא העצמאות האמיתית, כך יהיה. אם נחשוב ונחליט שבית במשכנתה עם שני רכבים זו עצמאות כלכלית אמיתית, כך יהיה. ואם נחשוב ונחליט שעבודה משרדית עם חיים נוחים והעיקר הבריאות אלו הדברים שמגדירים עצמאות, כך יהיה.
חגיגות העצמאות תמיד באות בסמיכות ליום השואה וליום הזיכרון, שהם ימים רגישים ומרגשים מאוד, במיוחד עבורי, וכאן אני מתלבט מתי יהיה נכון לחשוף את הילדה שלי לסיפורים על סבא שלה ז”ל שהיה לוחם וניצול שואה או לסיפורים על חברים ועל דודים שהקיזו דם במלחמות ישראל. האינסטינקט שלי הוא להגן עליה מפני רעות העולם ולשמור על תמימותה, אבל כל הורה בר דעת יודע שצריך להכין את הילדים שלנו לחיים האמיתיים ולנפץ להם את בועת ההגנה כמה שיותר מהר. השאלה היא רק מהו הזמן נכון. בשלב זה אני חושב שהיא קטנה מדי לספוג את העצבות שיש לחיים להציע ומתרכז בעיקר בשמחה כמו חגיגות יום העצמאות, כלומר לקנות לה דגל וללמד אותה לשיר עליו ועל המדינה – שירים שאת חלקם היא כבר משננת בכל פעם שהיא רואה דגל ישראל. אני חייב לציין שבקטעים האלו הגן עוזר מאוד ומקל עלינו ההורים את הלמידה ואת השיחה שבאה לאחר מכן. הילדה סופגת המון תרבות וידע בגן, וזה מרגיע אותנו שעשינו בחירה נכונה לשלוח אותה לגן “רגיל”.
אז לא נותר לי אלא לאחל לכם חג עצמאות אישי שמח, לא משנה לאן תיקחו אותו.
