(צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE)
(צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE)

אבא וחצי

16.6.18 09:09

עבר שבוע אחד מאז שאמא טסה, והדרך הטובה ביותר לתעד את הימים הארוכים היא כתיבת יומן מסע. היום הראשון: 7:00 מתעורר בקושי, שוטף פנים ומנצל את השינה של הקטנה לשירותים של הבוקר. מכין בקבוק, מעיר בעדינות, שם טלוויזיה ומתארגן. 7:15 מתחיל לארגן את הילדה לגן. 7:45 מגיע שלב הקוקיות. 8:30 מתייאש ונוסעים לגן, שם אני מבקש מהגננת לעשות לילדה קוקיות ועושה סלפי לאמא. 9:00 עבודה. 16:30 אוסף אותה מהגן, נוסעים הביתה ובדרך מזעיקים את אמא שלי לעזרה. 17:30 הילדה אחרי מעדן וקרטיב, אמא שלי מגיעה ואני יוצא לריצה אחרת אשתגע. 18:30 הילדה למדה לנסוע על האופנוע החשמלי שלה. מחמם שניצלים, הילדה רוצה דגנים. 19:00 אמא שלי הולכת ואני נכנס להתקף חרדה קצר. 19:15 מקלחת. 19:30 התארגנות לשינה. 20:30 הילדה נהנית מבקבוק בזמן שאני בוכה בסלון. 20:45 הילדה רדומה, לוקח בקבוק בירה ונרגע. “יהיה בסדר, קטן עליך”, אני אומר לעצמי ומדליק את הסוני. 23:10 נכנס למיטה. 00:35 טלפון מעיר אותי. זאת האשה. “הגעתי למיאמי, נדבר מחר”.

היום השני: אותו הדבר כמו אתמול, רק בלי העיכוב המיותר על קוקיות. 9:00 עבודה. 13:30 הודעה מהאשה עם אייקון של לב. מתרגש כמו בדייט הראשון שלנו אבל היא לא יכולה להתכתב כי היא רק קמה לשירותים ולפנות בוקר אצלה. 16:30 אוסף את הילדה ישירות לג’ימבורי. 17:30 הילדה מתחילה לפזול לכיוון המכוניות המתנגשות. 17:35 למזלי התחילה הופעה של קוסם כושל בקניון. 18:10 הילדה מאבדת סבלנות אז אני מרגיע אותה עם פיצה ועם מיץ תפוזים. 19:30 מקלחת. 20:00 הקטנה עם בקבוק ואני עם סמרטוט רצפה. 20:10 ניסיונות הרדמה כושלים בעליל ושיחת וידאו מרגשת לאמא. 22:00 נרדמתי ביחד איתה בלי מקלחת.

היום השלישי: כנ”ל. 8:30 הולך לאימון קרוספיט כדי לפרק עצבים. 9:30 עבודה. 16:30 אוסף את הילדה ואובד עצות. לאן ממשיכים מכאן? לחמותי. 17:15 מנסה לנמנם על הספה. 17:20 בכי (לא שלי). 19:00 חוזרים הביתה למקלחות. 20:00 היא נרדמה. עושה כלים, מפעיל מכונה, שוטף את הרצפה ומנקה אבק כדי שאוכל לשחק בסוני על נקי. 20:45 נרדם.

 

 

היום הרביעי: שוב כנ”ל. מודה לאלוהים שהבוקר עבר בלי תקלות. 9:00 עבודה. 16:30 יוצאים מהגן לכיוון הבית כי היום נשארים בסביבה הטבעית שלנו, שזה אומר המון טלוויזיה והמון שוקולד. 20:00 לא מצליח להרדים. מסתבר ששוקולדים לפני שינה זה לא רעיון טוב. 23:00 שנינו נרדמים. 2:30 הילדה מעירה אותי. “אבא, שורף לי הטוסיק”. שיחת וידאו עם האשה, הדרכה רפואית און ליין, ואחרי חצי שעה של מריחות ונשיפות נכנסנו למצב רגיעה אבל לא למצב שינה. 4:30 נרדמים.

היום החמישי (שהוא בעצם יום שישי): הולכים לגן ואבא בחצי יום חופש. אימון קצר, ניחום אבלים, ונגמר החצי יום חופש. 12:30 אוסף את הקטנה ונוסעים לסופ”ש אצל ההורים שלי. אני לתומי חשבתי שאצליח לנוח ואולי אפילו אפגש עם כמה חברי ילדות בלילה. 15:00 שנ”צ (של שנינו). 18:00 קמים לארוחת ערב משפחתית שמתגלה כמשימה מורכבת בלי האשה. הילדה אכלה שלוש קציצות ואני רגוע. 21:00 כולם עזבו והילדה עדיין ערה. לא יכול להשאיר אותה ככה ולצאת לנשום אוויר. מרדים אותה ונרדם בעצמי – סיפור חיי.

היום השישי (שבת): אסור לי חוף ים או בריכה אז אני הולך לבקר בני משפחה אבודים. 19:00 דילגנו על שנ”צ, הילדה נרדמה ברכב תוך שנייה. יש! מגיעים הביתה, מעביר אותה בעדינות שיא למיטה בהצלחה. 21:00 היא קמה. 00:00 נרדמנו.

המשך יבוא…

 

כל הידיעות החמות בעיר אצלך במייל

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר