בטיול כמו בטיול חייבים לעשות שיעורי בית. אם אתם מאלה שחייבים הרפתקאות כמוני ושיעורי בית הם בבחינת טראומת ילדות – זו לא בעיה. פשוט אל תעשו רשימות לאן להגיע, אבל כן תבדקו מתי להגיע. תפסו אותי אנשים ברחוב ובפייסבוק, והדודה מאמריקה אפילו טרחה להגיב לי בסקייפ שהיא חייבת להבין מה קרה לי במלטה. “מלטה היא מקום מגניב ומושלם לחופשה”, כתבה, “עם או בלי ילדים”. בטון מתנצל הסברתי שאני בן אדם אופטימי ושמלימון אני נוהגת להכין לימונדה, אבל נפלתי על רצף ימים שהיה מצליח לערער כל אחד. ביום ראשון, תרשמו לכם, הכל סגור תמיד. במקרה שלנו, יום שני היה יום הפועלים, ביום שלישי נקלענו להכנות לבחירות, ובכלל טסנו לשם שבוע לאחר סיום פסטיבל המוזיקה המקומי. אז טיפ ראשון: טיימינג זה המון בחיים.
רבים אמרו לי שהם לבטח לא ייקחו את הילדים שלהם וש”חופשה זו חופשה, גם מהם”. אבל בזכותו של לביא הגענו לאטרקציות הכי שוות. האטרקציות שעשו לנו את הטיול, אלה שמילאו לי את האלבום בפייסבוק, הן קודם כל פופאי וילג’. כפר מהסרטים, אבל ממש. הוא נבנה במיוחד כסט צילומים לאיזהו סרט של רובין וויליאמס אי שם בשנות ה־80, והקטע הכי מגניב (למרות, ואולי בגלל, שאני שחקנית) היה דיסק עם קטע מצולם שלנו, התיירים, עם צילומים של סצנה שלמה. אפילו הצלחתי לשכנע את אריק להילחם בפופאי בצילומים, ומכל מה שעשינו זו החוויה שהוא משחזר הכי הרבה. אז אמנם זו אטרקציה שמוגדרת לילדים, אבל כולנו כאלה, לא?
האקווריום הוא תמיד אטרקציה נפלאה שגם מצטלמת נהדר. אני חושבת שאם יהיה ללביא איזשהו זיכרון מגיל שנה וחצי, זה כנראה יהיה הדג שחג סביבו (תירגעו, לא באמת הכנסנו לתוך המיכל אלא בקטע של אפקטים).
ונעבור לטיפ נגד וטיפ בעד. יש ציידי טיילים בהעברות מהמטוס. הם יציעו לכם את חופשת החלומות עם מיטב האטרקציות המקומיות (שיט מסחרי כשהכל כלול, כולל ההקאה בחזור) במחיר עגול של 100 יורו בלבד. נדרשו לי 20 דקות להבין שההתחייבות ליעדים הספציפיים במחיר הספציפי היא הדבר הכי רחוק מדיל, כי בחירה עצמאית באותן הפעילויות בדיוק – ואפילו עם חברות קצת פחות המוניות ומסחריות – תעלה הרבה פחות. חבל שכאשר הם מקבלים את פנינו במיקרופון הצורם הם משחקים אותה בצד שלנו, כלומר הצד שאוהב הנחות והזדמנויות, בלי לחשוף את הכרטיס בעלות סמלית שמקנה 50 אחוזי הנחה לחצי מלטה (מסעדות, אטרקציות וכו’). את המידע החשוב כל כך הזה גילינו רק יום לפני החזרה בזכות עמותת התיירות המקומית. ועם כל הרצון לעודד כלכלה מקומית מומלץ לסמוך דווקא על המקורות הרשמיים שגם יידעו לכוון אתכם למסעדות הכי שוות ולמקומות האותנטיים באמת.
בעניין הטיסה זה קל (בדיעבד). כל מה שצריך הוא להתיש את הקטנים טוב טוב לפני הטיסה, אחרת הם יתישו את כל המטוס, כולל הטייס. וחבל, או יותר נכון – מפחיד.
כבר מהארץ צרו קשר עם המלון כדי לברר כמה מוקדם אפשר להתרסק אצלם, וכאן ההתחשבות היא גדולה הרבה יותר כשיש ילדים. בשיחה הראשונית עם פקידת הקבלה במלון שבו שהינו, בשנייה שבה שמעו תינוק ברקע הם הקדימו לנו את הכניסה לחדר ל־8:00, והנה נולדה סיבה נוספת לכך שכן כדאי לקחת ילדים לחופשה בחו”ל.
אם אתם מגיעים כמשפחה ולא בקטע של לתת בראש עד אור הבוקר עם צ’ייסרים, אולי מלון מרכז מלטה פחות בשבילכם. עדיף מלון שקט ורגוע על החוף. ואם אתם מגיעים מחוץ לעונה, חובה בריכה במלון. זה הציל אותנו. להיות סביב החוף ולא ללבוש בגד ים? בריכה מקורה היא אחלה פתרון.
אין צורך להצטייד במילון עברי-מלטזי. תושבי מלטה שולטים באנגלית והכי בקטע של לעזור ולתקשר. ולגבי כיוון הנסיעה, אל תוותרו על החוויה של לשכור רכב. זה בעיקר מצחיק, וכמו עם אופניים – מתרגלים עוד לפני שיוצאים מהחניה, וזו הדרך האמיתית לגלות מקומות. אז שוטו, שוטטו, שתו והשתטו איפה שלא תהיו. מקסימום תתחברו עם ישראלים אחרים שישמרו לכם על הקטן. נשמע הזוי, נכון? תגידו את זה לאריק, שבמשך חצי טיול ניסה לשדך ללביא משפחת אומנה.
