דבר שאני הכי אוהבת לשמוע מאנשים שאני פוגשת ברחוב הוא שלא השתניתי, שהאמהות הזו, שמנרמלת וממסדת את כולם כולל כולם, פסחה עלי. מבחינתי זה כאילו שקיבלתי מחמאה על כך שהשלתי מעלי את כל גלגלי הספייר של אחרי הלידה, שאני עדיין ספונטנית ומצחיקה או שאני לא נראית אמא. אני תמיד מוצאת זמן לבלות, מצליחה לישון עד מאוחר, ואם יש כתמים על הבגד הם מקפה ולא משום סיבה אחרת. כל זה נכון, אבל השבוע זה הכה בי לראשונה: כן השתנתי, אני כבר לא כזאת ספונטנית וזה לא כזה מצחיק.
מבחינתי החג של החגים (חוץ מיום ההולדת שלי) הוא פורים. במשך כל השנה אני אוספת בשקיקה עוד פריטים לבוטיק התחפושות שלי, מפנטזת איך אפתיע בכל יום מימות השבוע עם תחפושת אחרת, למה אחפש את אריק ואיך לביא יגיב לכל הדמויות הזרות שהשתלטו על ההורים שלו. רק שהשנה לא רק שלא הייתי מעורבת בארגון המסיבות ולא תכננתי להנחות שום אירוע חוצות עם אחת מהדמויות הגרוטסקית שלי, אלא שעד לפני שבוע בכלל לא זכרתי שפורים נמצא מעבר לפינה.
התנערתי באחת ומיהרתי להקים את הבוטיק.
הכנתי סרטון וידאו צבעוני ומלא בדמויות שמצאתי תוך כדי התחפשות והשתובבות, ומתוך הידע הנרחב שאספתי עם השנים ריכזתי טיפים לעיצוב עצמי של תחפושות. ואז, הדבר היחיד שרציתי לעשות בסוף היום, כשלביא סוף סוף נרדם ואריק בילה אצל חבר, היה להתרסק על התחפושת של האשה השמנה והמרופדת. מצאתי את עצמי עם המיקרופון ביד, מריירת לתוך הציצים של התחפושת, וישנתי כמו שלא ישנתי מאז שהפכתי לאמא. וכך חלפו הימים, ובמקום להתרוצץ בעיר ולסחוף אחרי עשרות אם לא מאות שומרי מצוות מחופשים, התעסקתי בבקרים בטיולים עם לביא לפארק השכונתי, שעות צהריים הוקדשו למנוחת הלוחמת, ואחר כך התרוצצויות (בעיקר אחרי הקטן. אני לא רוצה לדעת מה יקרה כשהוא ילמד ללכת).
אבל בכל הנוגע לתחפושות, כמו עם כל התמכרות קשה (וזו בהחלט אחת מההתמכרויות הקשות שלי), הגמילה לא נראית באופק. ברגע שחברה התקשרה להודיע שהולכים לאירוע מסיבת תחפושות עם הילדים (אני לא מאמינה שהגעתי לשלב הזה) ושהיא צריכה תחפושת, התעוררתי משנת החורף שלי. הרי לא יכול להיות שחיים שלמים אהבתי להמציא לכולם תחפושות, בעיקר לעצמי, ועכשיו, כשיש לי עוד שני פרטנרים “להתעלל” בהם, אני מרשה לעצמי לוותר ולחגוג בצניעות עם משלוח מנות סולידי, פאה צבעונית ואיזה סלפי לפייס שאיכשהו יגרור קצת תגובות ולייקים. עד היום האחרון שלפני פורים אי אפשר לדעת מה תהיה הרשימה המלאה של התחפושות בתא המשפחתי שלנו, אבל מה שבטוח הוא שההיי לייט יהיה אריק מחופש לאלזה. משם, כל העולם לפנינו.
בהזדמנות זו קבלו כמה טיפים לקראת מסיבת פורים. נכון, לא לכולנו יש אובססיית תחפושות ומחסן שלם של אביזרים, אבל לכולנו יש סבתא/אמא/דודה/חברה עם כמה זוגות משקפיים ישנים שאפשר להוציא מהם את העדשות ולעצב סביבן. וכך גם לגבי תלבושות. לכולנו היו אירועים כמו חתונות ונשפים שלטובתם קנינו בגדים שאנחנו לא מעזים ללבוש שוב (כמו השמלה בתמונה), אבל לא מעזים לזרוק אותם כי שילמנו עליהם סכומים דומים למשכנתה. זו הזדמנות פז להציל אותם ממאסר עולם בבוידעם ולדמיין מה אפשר לעשות איתם. ואם לא, תמיד אפשר להמציא דמות ממשחק מחשב. גם ככה אף אחד לא באמת מכיר את כל המשחקים.
