מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? ששנת הצהריים של לביא התחלפה בשנת אחר הצהריים שגרמה לו להתעורר בערב, דיינו. ערות חריגה שגרמה לנו לנצל את ההזדמנות לצאת לפאב הבראון ולחזור מאוחר, דיינו. ואם כבר יוצאים לנוף של הבליינים, לא נעשה סלפי עם צ’ייסר ונעלה לפייס? דיינו, בלי די ובלי להתבייש או להתרגש מבילוי שהוא לא ג’ימבורי בשעות הבוקר. כי הורים צעירים נהנים יותר, לא רק בלונדיניות.
לכבוד החג החלטתי לעשות סדר, אבל מסוג אחר, למען הסדר הטוב, למען כל אותם צקצקנים שדואגים ללביא ובד בבד לכל מי שמקנא בצורת החיים הרווקית שעוטפת אותנו. אז למודאגים מהשעות הלא קונבנציונליות – אל תדאגו. כל עוד אין גן החוקים משתנים, או ליתר דיוק – אין גן? אין חוקים. ולמקנאים? אל. זה יעלה לנו ביוקר בהמשך (מבטיחה לפחות טור אחד בנושא כשיגיע היום).
אז מה נשתנה בכל זאת? נתחיל בתפריט. כל דבר שנזמין חייב להיות אכיל גם ללביא. כמובן שנהיה בצד של הלא מעשנים ורצוי עם אוזניות. טיפ להורים שרוצים לצאת: המרחק ביניכם לבין בילוי בחוץ עם הקטן זה רק אוזניות כדי לשמור על האוזניים, ובכל מקום, גם במסעדה. הדציבלים אינם מועילים להרדמת התינוקות. כל זה, אגב, כבר לא יתפוס ביום שבו יהיו לנו שני ילדים, לכן אל תשפטו אותנו על כך שאנחנו מנצלים היטב את הסטטוס העכשווי.
עוד משהו שהשתנה: חדר הכושר בכרמל התחלף בשהייה בחדר המשחקים, ועם זה הגיעו גם הקילוגרמים שאני צוברת. לכך מתווספת העובדה שכל המשאבים להכנת אוכל הולכים ללביא ואני נשארת עם הג’אנק, סתם כי כבר אין חשק או זמן, והשופינג שלי מזמן התחלף במבצעים של הסופר פארם לתינוקות.
אבל יש משהו בחגים הגדולים שנותן לי הזדמנות לעצור ולעשות חישוב מחדש. נכון, אין לי ותק אמהי של 20 שנה, וגם לא בטוח שאצליח לממש את כל הטיפים שאני עומדת לכתוב, אבל עצם זה שכתבתי אותם בעיתון ובאתר כבר גורם לי להיות מחויבת יותר. ואם אתם תופסים אותי על חם, תרגישו חופשי להזכיר לי שאפשר גם אחרת.
אז מה נשתנה החל בלילה הזה? השינה המשותפת עדיין לא. אני יודעת שזו טעות, אבל גם את החומה לא בנו ביום אחד. מה שכן – אין זמן לחדר כושר? נשמע בנאלי, אבל הליכות עם עגלה במקום נסיעות עם המכונית בהחלט יגדילו סיבולת הלב-ריאה ויחזקו את שרירי הידיים (גם טוסיק אם צולחים את העליות החיפאיות). אין אנרגיות להכין אוכל כל יום מחדש? פעם בשבוע מכינים, ויאללה – לתוך קופסאות ומשם למקפיא. כי בינינו, האוכל הכי בריא הוא גם ככה של תינוקות, אז למה לא בעצם? נשמע מגעיל? גם ויסקי היה מגעיל בהתחלה ועם הזמן למדנו לאהוב אותו. חוץ מזה, לא אומרים מגעיל על אוכל (שזו הבטחה בפני עצמה לכל עניין הלקסיקון הבעייתי שהגיע הזמן לעבוד עליו, בכל זאת בקרוב הוא יתחיל לדבר ויהיה די מביך אם הוא יתחיל לצטט אותי). רוצים לצאת ולא סומכים על שום זר שישמור על האוצר או שלא בא לכם לבזבז עוד כסף? זה הזמן לסגור עסקה עם אמהות אחרות שהתחברתן איתן בפארק השכונתי. פעם אתן, פעם הן. אחלה סידור וקרוב לבית.
ואקנח ב”הדשא של השכנה תמיד ייראה ירוק יותר, אבל לכו תדעו מה גדל לה שם”. ובקיצור, שמח בבתים של כולנו, ואם בחרנו לשבת פאב על פני להיות בבית – הכל טוב, כל עוד הוא אוכל את המנה שלו (שבחוץ, מניסיון, היא הרבה יותר טעימה) וישן את מספר השעות היומי, גם אם זה לא על פי השעון הקונבנציונלי. ואם אתם לא בליינים גדולים וחשבתם לקנא באלה שכן, אני מבטיחה לכם שהבילויים הספורים שלכם הופכים את החוויה להרבה יותר מיוחדת. עכשיו, זה משהו לקנא בו.
