לפני כשני עשורים – אולי קצת יותר, אולי קצת פחות – הכריז נשיא מכבי חיפה יעקב שחר שאין מקום לשתי קבוצות בחיפה. הוא אמנם התכוון לפן הכלכלי, אבל כמה מאות סרדינים השתוללו, ובהשתוללותם רק הוכיחו שהוא צדק בדבריו. גם התנהלותו של המועדון האדום – מגרש אימונים מתחת לכל ביקורת (והתבצעו בו הרבה מאוד ביקורות), מים קרים במקלחות, סנדוויצ'ים תפלים אחרי משחקים, אין ספור התדיינויות משפטיות שרובן הסתיימו בהפסדים, והתעלמות כוחנית ומזלזלת מרובי שפירא, ממשפחתו וממורשתו – הוכיחו שמדובר במועדון נטול קלאס ופאסון.
רוצים להישאר מעודכנים?
הוכחה נוספת לעליבותה של הפועל, ובעיקר של הבעלים המוזר יואב כץ, הופיעה היום (רביעי) עם הודעתם על סירובם להעביר את הדרבי בחצי גמר גביע המדינה מבלומפילד לאיצטדיון העירוני בחיפה, וזאת בניגוד לרצונם ולעמדתם של מעט האוהדים האדומים שעוד נותרו. "המועדון מקבל את השיבוץ המקורי של ההתאחדות וסבור כי על מנת לשמור על נייטרליות והגינות מוחלטת, יש להשאיר את קיום משחקי חצי הגמר באצטדיון בלומפילד", נכתב על ידי שלוחיו של אביר הצדק מוושינגטון.
על אלו הגינות ונייטרליות הוא מדבר? קשה להבין, ויותר מכך – בלתי אפשרי להסביר. אם לא השתנה כלום במהלך הלילה, האיצטדיון העירוני הוא עדיין ביתן של שתי החיפאיות, כך שלא ברור איזה יתרון משיגה מכבי על הפועל בקיומו של המשחק בחיפה. אבל אם אפשר לעשות דווקא, אז למה לא? זה העונש לאוהדים האדומים על הערצתם את הבעלים האהוב שקדם לו, וזה העונש לאוהדים הירוקים על עצם היותם ירוקים.
אבל אם יש צדק בעולם, את העונש צריך כץ לחטוף בעצמו. השחקנים של ברק בכר חייבים לסיים את המשחק הזה עם רשת אדומה מחוררת שתעורר אצל הבעלים האדום געגועים לחמישייה בסיבוב הראשון, ולאחר שריקת הסיום תהדהד שירה אדירה מפיותיהם של 30,000 איש ביציעים: "למה בחיפה אין הפועל?".
