לעבור דירה מבית ילדותך, גם לבית חדש וגדול יותר, זה לא דבר קל. משהו מההוויה, פיסה קטנה מהנשמה שלך, מאות זיכרונות לכודים – הם נשארים בין כותלי הבית הישן לעד. לוקח זמן להתרגל לבית חדש. מניסיון.
לומר שהמעבר של מכבי חיפה לאצטדיון סמי עופר מסבא אליעזר היה לא קל יהיה אנדרסטייטמנט המילניום. חווינו מספר שנים מסויטות, רוויות בהשפלות, דשדוש, אפס הישגיות ורועי קהת. סמי עופר אולי היה נוח, מרווח והרבה יותר יפה, אבל לא יכולנו לקרוא לו בית, לא עם מה שהתחולל על הדשא.
אבל כמו בחיים, גם בחיינו על הדשא, הזמן עשה את שלו, הקבוצה התייצבה והשתפרה בהדרגה, והחלה להתאים את עצמה למתקן המפואר שבו היא משחקת. גם אנחנו, במרוצת השנים, התרגלנו ולמדנו לאהוב את סמי עופר, ובשנה שעברה, נשבר ה-מחסום וזכינו לחגוג בו אליפות ראשונה אחרי עשור שחון וקשה. השנה אף זכינו לארח בו, סוף-סוף, גם שלב בתים אירופי.
ובכל זאת, היה דבר אחד, עננה אחת, שעדיין העיבה על סמי עופר ועמדה בינינו לבין החיבור האחרון והסופי אליו: ניצחון על מכבי תל אביב.
רוצים להישאר מעודכנים?
בכל עונת אליפות יש רגעים מכוננים, רגעים טעוני משמעות ואמוציות. המשמעות של רגע הנגיעה של דין דוד בכדור אל מול שער חשוף בשער השלישי מול מכבי תל אביב, אחרי עוד משחק מולם שבו הכל היה נראה אבוד, חרגה מעוד רגע זהב "סטנדרטי" של עונת אליפות. הרגע שבו דין דוד כבש את שער הניצחון מול מכבי תל אביב הפך את סמי עופר, סופית ומוחלטת עבורנו, לבית.
הרעש שהיה באצטדיון לאחר השער היה בלתי סביר. מפץ גדול. שמחת שער שקרעה את השמיים מעל ואת האוזניים על הארץ. רגע שבו מכבי חיפה וההיסטוריה שלה התחברו להיכל המוזהב לייצר חוויה שרק המשחק היפה הזה יכול לספק לאוהד המאושר.
אמנם הקבוצה דעכה בהמשך, בהשראת התשישות מהעונה המפרכת, אבל הטירוף מסביב סמי עופר והרצון להגיע אליו בכל משחק ובכל מסגרת רק הולכים ומתעצמים.
רגע השער של דין דוד היה רגע שבו כל הגורמים, הקהל והשחקנים על הדשא, מגיעים לשיא שלהם, כל הכוכבים מתיישרים והכל מתפוצץ ברעש עצום.
לכל כתבות גיליון האליפות שלנו לחצו כאן >>>
