קשה לבוא בטענות לברק בכר על הניסיונות להחזיר את נטע לביא לכושר. עד לפציעתו במשחק מול קאיראט אלמטי הקזחית במוקדמות ליגת האלופות, הקפטן הירוק היה אחד מהשחקנים הטובים בארץ, והעתיד שלו נראה ורוד כאשר זכה בתואר שחקן העונה של ארגון השחקנים ואף קיבל איתותים מאימפריה כמו צסק"א מוסקבה. בכר, כמו גם כל אוהדי מכבי המתינו בכיליון עיניים לחזרתו של לביא, למרות שעל הדשא, בדיוק באותו התפקיד, כיכב עלי מוחמד.
התחושה היתה – ועודנה – שבכר מנסה להחזיר את לביא לעניינים בכוח. אבל הקפטן לא פגע. המרדף חסר הסיכוי מול פארפה גויאגון, המסירות שלא הגיעו ליעדן והגליצ'ים שאיבדו מיעילותם – כל אלו היו מכמירי לב. בזמן הזה גם מוחמד איבד את מקומו, ואת ביטחונו, בשל ההיכרות התכופה מדי עם הספסל. הירידה ביכולת של הקבוצה – גם ההתקפית אך בעיקר ההגנתית – אמנם הורגשה אך לא גרמה לפגיעה אנושה, בעיקר בשל היכולת החלשה של מי שהתיימרו להיות היריבות לאליפות.
אלא שבצמד המשחקים מול אולימפיאקוס צריך בכר להעלות את ההרכב החזק ביותר שעומד לרשותו. מוקדמות ליגת האלופות הן לא הזמן לניסויים. וגם האוהדים הירוקים, כמו המאמן, על אף האהבה האינסופית לקפטן, רוצים לחוות שוב את הצ'מפיונס ליג. אך לא מדובר רק באירופה אלא גם בארץ. העונה הקרובה היא קריטית מבחינתו של לביא. עבורו העונה הזאת היא צל"ש או טר"ש, הכל או כלום.
