אווירת חג הורגשה בחיפה בשבוע האחרון אחרי תצוגת שיא של מכבי נגד אולימפיאקוס. בכל מקום הושמעו שירים של האלופה הירוקה, בחנות של מכבי מלאי החולצות כבר אזל עוד לפני שהחלה העונה, ופרנטזדי פיירו, שאחרי ההפסד להפועל באר שבע במשחק אלוף האלופים כולם חשבו שמדובר בפלוף, הוכתר כיורש המשודרג של איגביני יעקובו.
אתמול, לאחר הגרלת הפלייאוף, עלתה השאלה נגד מי מהשתיים נשחק בשלב הבא – הכוכב האדום בלגרד הסרבית או פיוניק ירבאן הארמנית. רק דבר אחד שכחו האוהדים הנלהבים – את אלופת קפריסין. כן חברים, יש לנו עוד משוכה לעבור כדי להגיע לפלייאוף, והיא איננה פשוטה בכלל. אפולון לימסול היא קבוצה עיקשת ולוחמת, וגם הנשיא שלה רוצה מאוד לראות את הקבוצה שלו בליגת אלופות, ממש כמו יעקב שחר.
נכון, הניצחון על אולימפיאקוס ייחקק בדפי ההיסטוריה של המועדון כאחד מהניצחונות הגדולים של מכבי באירופה, אבל צריך לזכור שהקבוצה נהנתה מהופעה גרועה מאוד של אלופת יוון, אשר חוץ מבעיטה אחת לשערו של ג'וש כהן לא התקרבה לרחבה. מנגד היתה זו הופעת שיא של כל החוליה הקדמית של מכבי, כאשר המנצחים על התזמורת היו עלי מוחמד ונטע לביא שדחפו מאחור. הלוואי שאני טועה, אבל קשה לי מאוד להאמין שבמשחק נגד לימסול יהיה לנו קל כל כך, ולכן אני מודאג מהיהירות ומהביטחון הרב ששורר בקרב כל אוהדי הקבוצה. בכל מקום שאליו הלכתי השבוע לא ספרו את אפולון ודיברו כאילו אנחנו כבר רגל וחצי בצ'מפיוהס ליג.
רוצים להישאר מעודכנים?
הדבר היחיד שמשאיר אותי רגוע הוא המאמן ברק בכר, שיודע להכין את השחקנים בצורה הטובה ביותר. ההוכחה לכך היא שלא שמעתי אפילו שחקן אחד מדבר יותר מדי על הניצחון הכביר על היוונים, ונראה שהשחקנים מבינים היטב מה מצפה להם. על בכר אפשר לכתוב ספר שלם שיעסוק בהכנה למשחקים ובצד המנטלי החשוב כל כך. הוא מרגיש את השחקנים שלו ויודע להוריד אותם לקרקע כשצריך, ורק בזכות זה יש בי אופטימיות זהירה. בכר מבין היטב את גודל ההזדמנות שניתנה לו להגיע השנה להישג הגדול ביותר בקריירה שלו, הישג שהוא חולם עליו בלילות מאז שפצח בקריירת האימון – להגיע לליגת האלופות – ונראה שהוא משתמש בכל הכלים והידע שצבר כדי להשלים את המשימה.
פגשתי השבוע בתחנת הרכבת את דני ענבר, לשעבר הכתב האהוב עלי ביותר בערוץ הספורט וכיום היועץ המנטלי של מכבי. דיברנו על התרומה של גיא צרפתי לקבוצה ועל העבודה השקטה של גל אלברמן שפגע בינגו (טפו, טפו, טפו) בכל הזרים. דיברנו על הכל, רק לא על המשחק. אולי זו השיטה שלו להפגת הלחץ ולהכנה המנטלית שמצליחה כל כך בשנתיים האחרונות. ואז, קצת אחרי שהתלונן על כך שאין רכבות בלילה ולפני שעלה לקרון שלו, הוא זרק לי "אל תדאג אברהמי, יהיה בסדר", ואני בלב צעקתי "תגיד להם שלא יבואו יהירים. אני רוצה לשמוע את המנגינה של ליגת האלופות".
