פעם, בעיתונות הספורט נהגו לכנות קהלים של קבוצות מסוימות בתואר "השחקן ה־12" – אוהדים מסורים ונלהבים שהופכים איצטדיון למצודה ושתומכים בצורה בלתי מעורערת עם שירי עידוד לקבוצתם ועם שירי נאצה, קללות ועוינות כלפי הקבוצות האורחות, וכך נותנים לקבוצה הביתית יתרון פסיכולוגי. המשמעות הישירה של יתרון כזה – שש מהנבחרות שאירחו את גביע העולם זכו בטורניר, גם בזכות יתרון הביתיות.
היום, ארגוני אוהדים רבים בארץ קוראים לעצמם כך, השחקן ה־12, אבל האם יש להן אוהדים שיכולים להביא את השינוי ולדחוף את קבוצתם ברגעי האמת? בהשוואה לאוהדים הסרבים שאותם תפגוש מכבי חיפה ביום שלישי, יש לנו עוד מה ללמוד. האוהדים של הכוכב האדום בלגרד, גם בכדורגל וגם בכדורסל, הם הקולניים והמסוכנים ביותר שיש. נדמה כאילו הסרבים לוקחים את העניין באופן אישי כשזה מגיע לאהדה. הדרך הטובה ביותר להסביר עד כמה זה אישי עבורם קשורה למותו הטרגי של הכדורסלן דראזן פטרוביץ', כשאוהד ניגש אל אמו ואמר לה: "אל תהיי עצובה. את ילדת אותו, אבל הוא היה שלנו". קריפי למדי לומר את זה לאמא ששכלה הרגע את בנה בתאונה.
ברוכים הבאים למרקאנה
מאז 21 בדצמבר 2014 נקרא האיצטדיון של הכוכב האדום באופן רשמי ראיקו מיטיץ', על שמו של הכוכב הסרבי הענק שכבש 262 שערי ליגה במדי המועדון וכיכב גם בנבחרת יוגוסלביה ואף אימן אותה. כשהאיצטדיון נחנך בשנת 1963 הוא נקרא הכוכב האדום, אך מיד קיבל את הכינוי מרקאנה בגלל תכולת שיא של 110,000 מקומות, רובם בעמידה.
באמצע שנות ה־90 של המאה ה־20, על מנת לעמוד בתקני הבטיחות של אופ"א, האיצטדיון שופץ ותכולת המושבים ירדה ל־55,539 מקומות, אך הוא נותר עדיין האיצטדיון הגדול ביותר בסרביה. בשנת 2008 בוצע בו שיפוץ נוסף שכלל התקנת תאורה חדשה ודשא סינטטי וחידוש של מגרש האימונים. כעבור שלוש שנים נוספו תאי VIP, תא לעיתונאים, מרכז תקשורת, מסעדה ובית קפה. בצדו המערבי של האיצטדיון יש חנות רשמית של המועדון, והוא הוכתר כאחד מהאיצטדיונים הטובים באירופה.
המראקנה בבלגרד מחזיק על פי כתב עת בריטי גם בתואר "אחד מעשרת האיצטדיונים הכי עוינים בעולם", ביחד עם איצטדיונים ידועים לשמצה כמו אלה של בשיקטאש וגלאטסראיי, סאן פאולו בנאפולי, לה בומבונרה של בוקה ג'וניורס בארגנטינה, טומבה של פאוק סלוניקי, האיצטדיונים של פיינורד בהולנד ובורוסיה דורטמונד בגרמניה, והאסטדיו סנטנריו באורוגוואי.
האיצטדיון מתמלא עד אפס מקום רק במשחקי דרבי מול היריבה העירונית השנואה פרטיזן ובמפעלים האירופיים. המתיחות בין שני המועדונים מבלגרד היא גדולה כל כך, עד שהמשחק ביניהם נקרא "הדרבי הנצחי". אין כמעט משחק דרבי שנגמר על מי מנוחות ושלא נרשמים בו אירועים חריגים. והכוונה היא לא רק לאוהדים ביציע, אלא גם להתנהגות אלימה מצד השחקנים. הסקרים מצביעים על כך שהכוכב האדום הוא מועדון הכדורגל הנערץ ביותר במדינה ושיש לו את מספר האוהדים הגדול ביותר. כינויו בפי האוהדים הוא delije – הגיבורים.
האוהדים של הכוכב האדום מאוהבים במפגני פירוטכניקה אדירים ולא חוסכים במשאבים, כך שלא רק השחקנים על המגרש עומדים בדרכה של מכבי לשלב הבתים של ליגת האלופות, אלא גם האוהדים המטורפים של האלופה הסרבית.
אלא שזה לא היה כך בעבר. עד לפני כמה שנים הרגישו הסרבים נחותים כשהתמודדו נגד קבוצות ישראליות, אבל כיום הם משוכנעים שהסגל הרחב והנחישות של דיאן סטנקוביץ' על הקווים הם פקטורים מספיק איכותיים כדי לעבור את הירוקים מחיפה, ובמועדון בונים על האלפים ביציעים שיסחפו את הקבוצה לניצחון.
המראקנה. מופע האבוקות חוזר על עצמו של כמה דקות (צילום: depositphotos.com)
רוצים להישאר מעודכנים?
אש ותמרות עשן
הכוכב האדום בלגרד (ובסרבית – Fudbalski Klub Crvena Zvezda) הוא המועדון הגדול והמצליח ביותר בסרביה. הקבוצה זכתה ב־33 אליפויות – הראשונה בשנת 1946 תחת הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה, 19 תחת יוגוסלביה, חמש בסרביה ומונטנגרו ושמונה בסרביה – וב־26 גביעים.
שמה של הקבוצה חרות לעד בלבם של הרבה אוהדי כדורגל אנגלים, ולא בגלל יריבות על המגרש. בעונת 1958-1957 העפילה הקבוצה לשלב רבע גמר גביע אירופה לאלופות, שבו הפסידה 4:5 בסיכום שני המשחקים למנצ'סטר יונייטד עם מאט באזבי על הקווים. האנגלים ניצחו את הסרבים 2:1 במנצ'סטר, ומהגומלין בבלגרד הם יצאו עם תיקו 3:3.
למחרת עלו שחקני היונייטד ועוד כמה אוהדים ועיתונאים על טיסה 609 של חברת BEA הבריטית בחזרה הביתה, אך המטוס, מסוג איירספיד אמבסדור, נאלץ לנחות במינכן לתדלוק מחדש. הטייסים ג'יימס ת'יין וקנת' ריימנט ניסו להמריא פעמיים לאחר התדלוק, אך לא הצליחו בגלל בעיות במנוע. הקברניט ת'יין דחה את האפשרות להישאר ללינת לילה בגרמניה והחליט לנסות להמריא בפעם השלישית, למרות ששלג גרם להצטברות שכבת סלאש בקצה מסלול ההמראה. כאשר המטוס פגע בסלאש הוא איבד מהירות וכבר לא יכול היה להמריא, קרטע אל מחוץ למסלול דרך גדר, ולאחר מכן אחת מכנפיו פגעה בבניין סמוך ונתלשה. ב־6 בפברואר 1958 מצאו את מותם 21 מתוך 44 הנוסעים, שמונה מהם שחקני הקבוצה שזכתה לכינוי "תינוקות באזבי", ושלושה מאנשי הצוות המקצועי.
בחזרה לימינו: המאמן סטנקוביץ' היה אחד מהשחקנים הגדולים בתולדות סרביה. את הקריירה הוא התחיל בכוכב האדום, ולאחר שלוש שנים מוצלחות עבר ללאציו האיטלקית ואז לאינטר מצמרת הסרייה A, ונשאר שם יותר מ־15 שנה. לפני שלוש שנים הוא חזר לכוכב האדום, הוביל אותה לשלוש אליפויות רצופות ולזכייה בשני גביעים, וביסס את מעמדה כקבוצה מספר אחת במדינה, על חשבון היריבה העירונית.
ביום של דרבי במרקאנה מגיעים האולטראס של הכוכב האדום למגרש שמונה שעות לפני שריקת הפתיחה כדי להכין את התפאורה. משעות הצהריים מתפרשים אלפי שוטרים בטבעות היקפיות שמתחילות במרחק של קילומטרים רבים מהאיצטדיון, ונעמדים בטורים כשהם מוגנים מכף רגל עד ראש, כמו לפני פריצה להר הבית. את שירת האוהדים האדירה אפשר לשמוע למרחוק כבר כמה שעות לפני המשחק. באיצטדיון עצמו, שהוא מפוצץ עד אפס מקום, מחכות לאוהדים על הכיסאות שקיות ניילון, שאותן הם מנפחים ויוצרים תצוגת עידוד מהפנטת.
המופע האמיתי מתחיל שנייה לפני השריקה לפתיחת המשחק. הדי הפיצוצים מחרישי האוזניים ומאות האבוקות שנזרקות לכר הדשא מדייקים את האמרה "אש ותמרות עשן". עשרות אוהדים בכלל לא טורחים לזרוק את האבוקות אלא ממשיכים להחזיק אותן ויוצרים להבה אדומה ענקית ועננת עשן סמיך ביציעים. לרוב נאלץ השופט להמתין עם השריקה עד שיתפזר העשן. השוטרים שמסביב לכר הדשא לא מנידים עפעף ולא מנסים לעצור את הבלגן, למרות שנזרקות לעברם עשרות אבוקות. אם אבוקה נזרקת קרוב לכר הדשא, איש ביטחון מגיע עם דלי מלא מים שמוכן מראש כדי לכבות אותה.
לאורך המשחק חוזר על עצמו מופע האבוקות במחזוריות של כמה דקות. כשהמשחק על הדשא מנומנם דואגים האוהדים המוטרפים של הכוכב האדום לכך שהטמפרטורה ביציעים תהיה תמיד בנקודת רתיחה. כשמאוד משעמם להם הם מתחילים לרוץ באמוק לכיוון היציעים של היריבה, ולולא כוחות הביטחון שדואגים לחציצה, האקט היה מסתיים באסון. יש מי שקורא לתופעה הזו "תצוגת העידוד הכי מלהיבה ביבשת", אז לאוהדים הירוקים מחכה חוויה מיוחדת.
המראקנה בבלגרד. ראה כבר 33 אליפויות (צילום: depositphotos.com)
שנאה שקשורה לפוליטיקה
אם יש מישהו שיכול לתאר מה זה דרבי במרקאנה, הרי שזהו עידן ורד. בסוף חודש יוני 2015, אחרי חמש עונות במכבי, חתם ורד בכוכב האדום לשנתיים. הוא התראיין לתקשורת הישראלית ולא הסתיר את התרגשותו. מבחינתו, החלום להגיע לאירופה הוגשם, והמטרה העיקרית היא להרשים את המועדון ואת הקהל ולעזור להם לזכות מחדש בתואר האליפות, שאותה הם איבדו לפרטיזן. ורד לא סיים את העונה וכבר בחודש ינואר שוחרר, לטענתו משום שלא הסכים לעבור לשחק בקאייראט מקזחסטן, אשר נגדה הוא הרשים במוקדמות הליגה האירופית. הקזחים הציעו לבלגרד הרבה מאוד כסף עבורו, והסירוב גרם לאיבוד מקום בהרכב ולייבוש על הספסל.
ורד, תכניס אותנו לאווירה.
"הקהל של הכוכב האדום הוא חריג בנוף ויוצא דופן. לכל משחק בית בליגה מגיעים כ־35,000 צופים, אבל בדרבים ובמשחקים במסגרות אירופיות מגיעים 55,000 איש. אמנם הדשא קצת מרוחק מהיציעים כי יש הפרדה של מסלול אתלטיקה, זה קצת אולד פשן, אבל עדיין 55,000 פנאטים ומטורפים באדום-לבן עם כל הפירוטכניקה זה לא עניין שבשגרה. בארץ קונסים על אבוקות, שם לא מתייחסים לזה".
זה מחזה שרואים גם במגרשים קשים אחרים באירופה כמו אלה של פיינורד ופאוק, לא?
"הקהל המזרח אירופי הוא קהל שונה מקהלים בגרמניה, בהולנד ובאנגליה. זה קהל שיותר מזכיר את אלה של בוקה ג'וניורס וריבר פלייט בדרום אמריקה. זה קהל חם, משוגע ופנאטי. כמעט אין להם שירים על השחקנים, רוב השירים הם כדי להלל את המועדון ולהביע את אהבתם לסמל. אלו שירים פנאטיים לכוכב האדום".
איך האוהדים קיבלו אותך?
"הם קיבלו אותי חבל על הזמן ובצורה יוצאת דופן. חיכו לי 150 אוהדים בשדה התעופה, וגם לאורך העונה קיבלתי מהם יחס מצוין. אנחנו עמים די דומים ולמודי מלחמות, והם כיבדו אותי. היתה לי חוויה נהדרת. כשהייתי נתקל בהם מחוץ למגרש, אם זה בקניון או במסעדות, כל השיח הוא על כדורגל ועל המועדון. הדרבי שאני שיחקתי בו התחיל ב־20:00 בערב, ומ־14:00 בצהריים היו כבר 20,000 אוהדים מסביב למרקאנה עם שירים, אוכל ושמחה. משפחות שלמות מגיעות לחוות את החוויה".
הם אלימים?
"כשיש דרבי נגד פרטיזן, תמיד יש מקרי אלימות. יש שנאה גדולה מאוד בין הקהלים, וזה קשור גם לפוליטיקה, זה עניין מורכב מאוד. כל דרבי מסתיים עם פצועים קשה. במשחק מול מכבי חיפה אני לא רואה סיבה שתתפתח אלימות. אני לא כזה בקיא במחנות, אבל אם אתה לא מתחיל איתם, מתריס בכוונה ומדליק את האווירה, אז אין שום פחד. בשנים האחרונות היו להם שנים טובות מאוד במפעלים האירופיים, ואם ניגע בצד המקצועי, אני חושב שכרגע מכבי היא קבוצה טובה יותר. כמובן שהכוכב האדום הוא מועדון גדול יותר – הוא גלובלי והמועדון הכי גדול בבלקן – אבל מבחינת יכולת, אני חושב שלחיפאים יש סיכוי גדול לעבור".
בקיצור, אתה מציע לנסוע.
"לכל חובב כדורגל, גם אם הוא לא אוהד מכבי חיפה, אני מציע לנסוע. זו חוויה אחרת. גם העיר עצמה היא נעימה מאוד, כיפית מאוד וזולה מאוד. מאז שעזבתי חזרתי לשם פעמיים עם אשתי ופעמיים עם חברים. זה אחלה מקום, אני ממליץ".
