קבלו הצעה מהפכנית: לחתום ויתור. סעיף שחרור. לפרוש בשיא. תקראו לזה איך שתרצו, תקראו לי לוזר – אני הייתי פונה עכשיו למזכירות הכללית של אופ"א ובא להם בקטע שהם לא שמעו בחיים: "היי, אז… חשבנו על זה, ותודה, אבל לא תודה. אנחנו מוותרים על שלב הבתים השנה, יש לנו תוכניות אחרות. מלא בהצלחה!".
הרי הוכחנו שאנחנו הכי טובים בשכונה. שאנחנו אלופי הגדה המזרחית של הים התיכון, יוון, האיים והבלקן. אנחנו האלפא של הלבנט. זה יופי של הישג, שווה צלחת או אולי סט טבעות טום בריידי כאלה לכל השחקנים. ואיזה כיף להיות אלופים! נכון? איזה כיף לפרק את היוונים ואת הקפריסאים, איזה כיף לחגוג במראקנה של בלגרד. למה להרוס את הזיכרונות המתוקים האלה עכשיו עם שביעיות משפילות ממסי וסלאח? או יותר גרוע – שביעיות מלייפציג ובנפיקה. אנחנו מספר 1 פה בזירה, זה לא מספיק?
רוצים להישאר מעודכנים?
הראינו לכולם, סתמנו פיות, חגגנו, נהנינו, כמה אפשר? הרי אנחנו יודעים שאין לנו מה למכור נגד ריאל, סיטי ובאיירן, ושיש פה פוטנציאל רציני לעוד 0-0-0. אז בואו נהיה מציאותיים ונפרוש בשיא. בואו נחשוב בהיגיון. נפעיל את הלוגיקה ואת הרציונליות. נראה לי שחזיזה יזרום איתי, מה לא? ושרי "ווי אר בטר טים" שעולה עם חיוך, ועלי מוחמד שיכול עכשיו להחליף את רוב הקשרים ביונייטד, הם יסכימו איתי לא?
לוותר עכשיו. להפסיק לחלום. להיות ריאליים. מה לא? מה, באמת הם חושבים שיש סיכוי לעשות משהו? משוגעים אלה. משוגעים. איך אני אוהב אותם. טוב יאללה בואו נשתגע ביחד.
