זה היה ערב שבו מכבי חיפה ניפצה את כל הסטיגמות על הכדורגל הישראלי. ב-45 הדקות נדמה היה ששוב נישאר רק עם המחמאות. מכבי ספגה שני שערים מוקדמים, קיבלה הזדמנות ענקית לחזור למשחק על סף הירידה למחצית, אך דולב חזיזה החמיץ את הפנדל.
הכוכב האדום כבר חגגו עלייה, ואנו שוב בערב שבו כלום לא מסתדר לאלופה הישראלית. אבל מכבי של ברק בכר הראתה לנו שמעבר לכישרון, יש לה אופי ששווה מקום ב-32 הגדולות של אירופה. המומנטום מתהפך סוף סוף, הקבוצה הישראלית היא זו שכובשת על סף הירידה למחצית מטעות של השוער הסרבי, ומסיימת מחצית חלשה בפיגור 2:1 לסרבים. העלייה של מכבי למחצית השנייה היתה נפלאה. האלופה הישראלית לחצה ללא הרף את הקבוצה המקומית. מכבי לא התרגשה מ-53,000 אוהדים סרבים, הניעה את הכדור, שלטה בקצב המשחק. ובכלל נראה היה כאילו על המגרש משחקת קבוצת כדורגל מספרד. המאמן הסרבי דיאן סטנקוביץ' לא ידע מה לעשות וכיצד להגיב לשינוי שחל אצל שחקניו של בכר.
ואז, בדקה ה-54, קרה הדבר שהיינו מצפים שיקרה לקבוצה ישראלית., אבל לא בערב הזה. החלטה של סטנקוביץ' על חילוף הובילה לתגובה עצבנית אצל המוחלף גלור קאנגה שלא רצה לעזוב את המגרש. זה היה הרגע שבו כל מי שצפה במשחק הבין את עוצמת הלחץ אצל הסרבים. איזה כיף להיות סוף כל סוף בצד המפחיד ולא המפוחד. מאותו הרגע שחקני הכוכב האדום לא הפסיקו להעיף כדורים מההגנה לחלק הקדמי ונראו אובדי עצות, ואילו מכבי הניעה את הכדור בשקט.
רוצים להישאר מעודכנים?
בדקה ה-70 שוב היינו עדים לסיטואציה שאנחנו רגילים להיות בצד שלה, אך שוב – לא בערב הזה. הסרבים התחילו ליפול על הדשא, הם לא עמדו בקצב. בכר זיהה זאת והכניס את עומר אצילי במקום דין דוד. מרגע זה היה ברור שמכבי באה לקחת את המשחק הזה ב-90 דקות, והסרבים היו אלה שהתפללו להארכה.
ואז הגיעה הדקה ה-90. כמה סמלי, הרי זוהי הדקה שבה אנחנו הישראלים רגילים לעשות טעות קריטית שמכריעה את גורל המשחק נגדנו. בכר, שהיה במעמד הזה כבר פעמיים והפסיד, רצה תסריט שונה בפעם השלישית. אצילי, אולי השחקן הכי מאכזב בקמפיין המוקדמות ההיסטורי הזה, העלה כדור חופשי לרחבה, ומילאן פאבקוב שלח רגל והשווה ל-2:2 בגול עצמי.
זה היה ערב שאפשר לדבר עליו שעות מבחינה טקטית, אך ללא ספק מה שבלט מעל לכל זה האופי. אין מה לומר, זה היה ערב שבו מכבי הוכיחה שהכדורגל הישראלי יכול להיות כדורגל אירופי.
