לפני הכל, זאת היתה זכות עצומה בשבילי לשדר משחק כזה, על הבמה הגדולה ביותר של ערוץ הספורט – ליגת האלופות, הליגה הטובה ביותר בעולם. זה הישג שאנשים עוד לא מבינים עד כמה הוא גדול. יום אחד עוד ישאלו אתכם איפה הייתם ביום שבו מכבי חיפה עשתה את זה? איפה הייתם ומה עשיתם?
כשהכוכב האדום עלתה ל-0:2 זה נראה היה עגום מאוד מבחינת מכבי. המחצית הראשונה היתה לא טובה, כנראה שהשחקנים התרגשו מאוד מהמעמד ומהר הגעש המטורף שיוצר איצטדיון המראקנה – האיצטדיון שבו הכוכב כמעט לעולם לא מפסידה. גם את ליברפול הגדולה היא ניצחה שם בליגת האלופות.
בהחמצת הפנדל של דולב חזיזה (ידעתי שהוא עומד להחמיץ, כי כאלה אנחנו – ארורי הפנדלים ever) אמרתי לעצמי "זהו, זה נגמר, מאיפה יבוא הגול עכשיו?". ואז הגיע דניאל סונדגרן השבדי, ופשוט שינה את הכל. רק 2:1, והמשחק התחיל מחדש.
המחצית השנייה התחילה בעצם מ-0:0, וכל מה שהיה צריך זה עוד שער אחד. "רק לא להגיע לפנדלים", חשבתי, "אם נגיע לפנדלים נפסיד את המשחק". בתוספת הזמן נכנסנו לאולפן כדי להתארגן לשידור לפני ההארכה, ואז הגיע הגול העצמי. ראיתי את הגול הזה לפני כולם (אל תגלו לאף אחד, אבל אתם רואים את השידור בדיליי) וצרחתי כמו משוגעת.
רוצים להישאר מעודכנים?
המסע של מכבי במוקדמות ליגת האלופות היה מסע מדהים. יש לירוקים קבוצה עוצמתית וחזקה, ולא פחות חשוב (ואולי יותר) – מאמן עם קור רוח מדהים שאפשר לסמוך עליו. ברק בכר ידע לחזור מפיגור מול הכוכב בסמי עופר, ובמראקנה הוא פשוט עשה בית ספר לדיאן סטנקוביץ' היהיר. עונג צרוף.
לראות את הקבוצה הזו ולזכור ימים נשכחים זה דבר שלא קורה לנו הרבה בספורט הישראלי. זה הזמן להגיד מילה טובה ליעקב שחר, שמלווה את הקבוצה כבר יותר מ-30 שנה, שיש לו בכיס כבר עשר אליפויות ועכשיו גם שלוש העפלות לליגת האלופות. מגיע לו לראות את סמי עופר מפוצץ במשחקי הצ'מפיונס ליג, כמו באיצטדיונים של קבוצות צמרת באירופה.
הולך להיות לנו חורף מהסרטים עם קבוצות ברמות הגבוהות ביותר, וצפויה לנו חוויה שעדיין אי אפשר לתאר. כי ככה זה מרגיש על הבמה הגדולה ביותר בעולם.
