אתמול בערב. אני יושב בלובי של מלון באילת בחופשה משפחתית ומנסה לעכל אם זה חלום או מציאות, אם ליאו מסי וניימאר באמת הולכים לשחק על אותו כר דשא מול נטע לביא ודולב חזיזה. אני מתחיל להבין שאהבת נעורי, הגברת הזקנה, הלא היא יובנטוס, שפוסטרים של הקפטן שלה אלסנדרו דל פיירו מלפני 30 שנה עדיין תלויים בחדר שהיה שלי בבית הורי, תגיע לחיפה.
ואז אני קולט את הבן שלי אוראל יוצא מחדר האוכל במלון עם עוד ארבעה ילדים שאני לא מכיר, "חברים חדשים". אחד מדימונה, אחד מבת ים ושניים מאשקלון, שהמשותף להם הן חולצות ירוקות של מכבי חיפה. הם רצים אלי וצורחים ששון גולדברג הבקיע נגד בני סכנין את הגול הראשון בקריירה שלו ושהם מחכים לשריקת הסיום.
באותו רגע נפל לי האסימון: הילדים בשיגעון הרבה יותר גדול מאשר ההורים שלהם. הם מכירים כל שחקן (אפילו את השוער השלישי של הקבוצה), הם רואים ביוטיוב סרטונים של המועדון משנות ה-90, והם ירוקים בנשמה.
מאוחר יותר, כשיצאנו לטיילת של העיר הדרומית, הופתעתי אפילו יותר. אני מוכן להישבע שכל ילד שלישי באילת לובש חולצה ירוקה של מכבי. בבאסטות בטיילת נמכרות חולצות של עומר אצילי כמו לחמניות. אהבתי לראות ילד קטן פונה לילד אחר, זר לחלוטין, וצועק לו "יאללה חיפה", ותוך שנייה הם הופכים לחברים. זה מטורף.
רוצים להישאר מעודכנים?
להזכירכם, כותב טור זה נולד במכבי חיפה לאבא שוער שגם הוא גדל במועדון הירוק. עברתי את כל הקבוצות במחלקת הנוער וחשבתי שכבר ראיתי הכל, אבל מסתבר שלא. מעולם לא ראיתי טירוף כזה של ילדים סביב קבוצת כדורגל. זה פשוט בלתי מובן ועולה על כל דמיון.
בלילה, קצת לפני השינה, התקשרתי לאחי שגר בתל אביב כדי לשתף אותו במה שחזו עיני באילת, והוא סיפר לי שכך קורה גם בערים במרכז הארץ – המוני ילדים וילדות, נערים ונערות, מסתובבים עם חולצות של מכבי חיפה, ושזה הפך לטרנד שלם. כשניתקתי את השיחה כבר הבנתי – הדור הבא של אוהדי מכבי הוא דור צעיר מאוד של ילדים נלהבים בגילאים 14-6 שרק רוצים להיות חלק מהמועדון הזה, ושמכבי חיפה היא לא מותג חיפאי אלא ארצי.
ואולי דווקא עכשיו, רגע לפני שנפתחת לה הליגה הטובה בעולם, ראשי המועדון יעשו משהו בעניין הילדים הללו. אפשר בקלות להקים קהילת ילדים עם מפגשים שבועיים, ואולי אפילו לחשוב על יציע רק לבני נוער צעירים או על מפגשי צפייה על מסכי ענק. חייבים למצוא מענה לדור הזה, כי בעוד עשר שנים מספר האוהדים שירצו להגיע למגרש יכפיל ואולי אף ישלש את עצמו, וכמו שאנחנו יודעים – כבר עכשיו הסיכוי למצוא כרטיסים הוא קלוש עד בלתי אפשרי.
שנייה לפני המשחק נגד בנפיקה – שלדעתי בכושר הנוכחי אפשר וצריך לקחת נקודות נגדה – אני קורא להורים של כל אותם הילדים ברחבי הארץ שאוהדים את מכבי: בואו נקים קהילת ילדים, בואו נקיים שיח עם יעקב שחר, בואו נעלה את הנושא לסדר היום. בואטו נהיה חלק מההיסטוריה. כי הילדים שלנו רוצים מכבי.
אני הראשון שמרים את הכפפה. מסכימים? אוהבים? שלחו לי מייל לכתובת [email protected]
