שובה של ליגת העל לחיינו בשבוע האחרון הדהד אצלי את המשפט המוכר "אין אדם הזקוק יותר לחופשה מזה שזה עתה שב ממנה". בצל הקמפיין האירופי הפנטסטי שלנו נדחסה התרחשות בת שלושה מחזורים לכדי שבוע אחד, עמוס מוקשים ומרעין בישין. איזה בנפיקה בראש שלכם, תגידו לי? לא הספקנו להתאושש מהדחיקה של שון בסכנין, וכבר יש לנו תיק של טרנר ביום שבת, עם הפועל באר שבע שנפתח לה פתאום ומתחילה לפזר גולים ולפזז על המגרש. אין שום פריבילגיה להפיל משחק או להקל ראש, הכל קשה והכל צפוף כל כך.
בניגוד לפריש מיש המבורדק מול סכנין, ברור לגמרי שההרכב שיפתח בשבת יהיה דומה עד זהה להרכב שיפתח גם בשלישי, כך שמדובר במבחן כוח, מכל היבט, עבור מכבי חיפה להמשך הדרך. האם היא תוכל להפגין את העוצמות שלה גם מול היריבות החזקות והמרות בליגה וגם מול היריבות האירופיות?
באופן כללי, המשחק מול באר שבע יהיה מבחן קנה המידה המשמעותי הראשון לעונה זובכל הנוגע למאבק האליפות וליכולת של מכבי בהשוואה ליריבות שלה. בני סכנין ומכבי נתניה הן שני אגוזים קשים לפיצוח, אבל עדיין מדובר בקבוצות נחותות בהרבה מבאר שבע, בטח ובטח כשהיא בבית שלה. אלוף האלופים לא נתן תשובה ברורה, וממילא הסגלים השתנו באופי ובפרסונות מאז. גם לקמפיינים של שתי הקבוצות יהיו לבטח השלכות על יחסי הכוחות ועל מה שאנחנו צפויים לראות במגרש. ברור לנו שמכבי חיפה קבוצה חזקה, אבל השאלה שתקבל תשובה, חלקית וזמנית, במוצאי המשחק מול באר שבע, תהיה – עד כמה היא חזקה?
המשימה של שמירה על תואר האליפות בשילוב עם שלב הבתים של ליגת האלופות היא כזו שאף קבוצה עדיין לא עמדה בה. עושה רושם שהשנה, המשימה הזו צפויה להיות קשה יותר מתמיד. לא זו בלבד שמכבי תל אביב לא תסבול מעומס משחקים בשל ההדחה המוקדמת מאירופה, היא גם לא מפסיקה להתחמש מכל הבא ליד ומתעצמת גם על המגרש, בדריסות חסרות רחמים של הנמושות. הדרישה לעמוד בקצב צבירת נקודות טיפוסי של קבוצת איביץ' ביחד עם מילוי חובותינו הקבוצתיות-לאומיות מול גויי אירופה והעולם כולו, היא על גבול הבלתי סבירה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז כן, בהינתן אזרוח כזה או אחר, עוד נתחזק גם אנחנו בעצמנו, והסגל צפוי להתעבות (וצריך להתעבות, נוכח הדרדלה המתמשכת שחזינו בה בדוחא), ועדיין – השבוע, כמו בשבועות נוספים בהמשך, ברק בכר יצטרך לייצר תעדוף בין המפעלים בחלוקת הכוחות. מבלי, חלילה, לוותר על מפעל כלשהו, עדיין יהיו קורבנות הכרחיים, במטרה לשמר את טריותם ובעיקר את בריאותם של השחקנים.
על פניו, התשובה היא פשוטה. מן הסתם, אחרי יותר מעשור של היעדרות, צריך לשים את כל יהבנו על היהלום שבכתר הכדורגל האירופי – ליגת האלופות. לעניות דעתי, ומבחינה מדוקדקת, אם ניאלץ לבחור בחירת סופי וברירת שמשון בין שחקני הרכב לספסל, ובמשחקים בעלי פרופיל גבוה כמו זה בטרנר, את העדיפות אעניק דווקא לליגה.
חלילה לי מלהישמע תבוסתני, אבל הבית שהוגרלנו אליו לא באמת מייצר סיכוי כלשהו, בייחוד כשהקבוצה השלישית, בנפיקה ליסבון, נמצאת בכושר מפלצתי וברצף ניצחונות מהדהד. האשליה שבנפיקה היא קבוצה נוחה בהגרלה היא אשליה אופטית בלבד, בעיקר מכיוון שהיא מושווית לשתי הענקיות האחרות בבית. יודעים מה? לא סגור בכלל על זה שהם לא יסיימו באחד משני המקומות הראשונים בבית הזה. בכל מקרה, ההשתתפות כאן וההתמודדות עם קבוצות בסקאלה הזו היא העיקר השנה, וכל נקודה שנרוויח, בבית או בחוץ, תהיה בונוס מבחינתנו.
זה בטווח הקצר. בטווח הארוך, המטרה היא לייצר העפלות למפעל היוקרתי באינטרוולים קצרים יותר מפעם בעשור, ולהפוך לדיירת קבועה, או לפחות לאורחת קצת יותר תדירה. והדרך היחידה לעשות את זה, ולהרים את מכבי למעמד חדש הן בארץ והן באירופה, היא אך ורק על ידי יצירת רצף הצלחות ואליפויות מקומיות. או כמאמר הקלישאה שמעולם לא היתה נכונה יותר: "הדרך לאליפות עוברת בבאר שבע".
